מטפלת

שלום אחת, הכמיהה הזו לחיבוק, פשוט, עוטף מגן - והסרוב לבקשה (לא משנה הרציונל שמאחוריו) - נחויים כפגיעה וכדחייה. את אפילו מתארת רפיון ידיים, ויתור וסיום. אבל יש נימה נוספת בדבריה: היא דואגת לך ושומרת עלייך. מנסה שלא לבלבל, ואני משער שזה קשה מאוד מבחינתה לעמוד בעוצמת הכמיהה והפגיעה שאת חשה. יש כאן משהו איתן (שוב, אפשר להתווכח אתו, ואפשר לנהוג גם אחרת, אך לא אתמקד בזה כעת). אני חש את עוצמת הפגיעה מהדחייה של בקשתך. כמו ילד שרץ להורה לקבל חיבוק ונתקל בחומה קרירה ורציונלית. כמו ילד נעלב וקורס (וכועס, ופגוע)... וכדאי לאפשר לידיעה שיש אפשרויות שונות לחוות חיבוק - להדהד בתודעה. בסוף תרגישי (אני מקווה) מחובקת ועטופה. ואם זה בסדר - אציע לך חיבוק מנחם... לילה טוב, אודי