זכרונות וטיפול

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/04/2009 | 15:44 | מאת: שירה

שלום, פניתי לטיפול פעם ראשונה בחיי בגלל משהו מסוים, ודברים התחילו להתגלגל והיחשף. שם דיברתי בפעם הראשונה בחיי על התעללות שעברתי לפני המון המון שנים ששמרתי בסוד לבד. מרגע שדיברנו על זה, דברים השתנו בטיפול, אני לא מצליחה לשבת או להישאר בחדר, אני עצבנית. תחושת הגועל שהרגשתי בעת שחשפתי את הסיפור חוזרת אלי בכל פעם שאני נכנסת לחדר או סתם אפילו נזכרת במטפלת. היד שלה שליטפה אותי גם אז ברגע שנשברתי, גם עכשיו קשורה לאירוע... אמרתי לה את זה, ניסתה וניסתה, אבל זה לא עובר ולאחרונה היא מציעה שפשוט אתעלם מזה, אבל איך? אני פשוט תקועה בחדר. מה אתה מציע?

לקריאה נוספת והעמקה
16/04/2009 | 22:03 | מאת: רויטל

שלום שירה את יודעת, לפעמים כש"החדר שלה" מאיים ומחניק וסוגר עלייך מכל הכיוונים אפשר לבקש ממנה לשוחח במקום אחר ,בסלון, במטבח ,אולי אפילו בספסל בחוץ . {או רק בטלפון} כמובן שזה רק שינוי טכני אבל יכול להקל מעט על ההרגשה.

שלום שירה, הזכרון שצף ועלה העלה גם רגשות קשים ביותר. רגשות אלו נקשרו (כמו שקורה בארוע טראומטי) לכל מה שבסביבה (למעשה - זהו מנגנון השרדותי ממדרגה ראשונה, שאמור לגרום לנו להתרחק מחוויות מסוכנות, אלא שכאן הוא פועל באופן מוגזם ולא מותאם). אני מציע לבדוק אפשרות של תהליך שנקרא "דה-סנסטיזציה". ראשית, לומדים (במקום נייטרלי) טכניקות להרגעה (היות ואני עובד עם היפנוזה - הייתי משתמש בטכניקה זו, אך אפשר גם בדרכים אחרות, "קלות" יותר) ואז, בהדרגה, מתקרבים לחדר ולמטפלת. חשוב לזכור שהמטפלת בעדך, ולגייס את ההגיון הזה על מנת שתוכלי לסמוך עליה במהלך העבודה הזו (עד לסיומה). במקרה המאוד קיצוני שזה ממש לא אפשרי לך - נסי לחשוב אתה ביחד על "סשן" קצר עם מטפל/ת אחר, שיפעל בהתאם לעקרונות אלו ותוכלו להמשיך בעבודתכן החשובה משם. בהצלחה, אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית