אין

הי אודי מנסה לעשות קצת סדר בבלגאן שיש לי עכשיו בראש ובבפנוכו, אפשר לומר, ללא הצלחה יתרה. סליחה מראש על הדברים שייכתבו ללא סדר ובלי הקשרים. מחר אמורה להיות פגישה, רק שאני בכלל לא בטוחה שאלך. להיפך, אני די בטוחה שלא אלך (אלא אם כן יקרה איזשהו "נס" - ומי מאמין באלה בכלל?..) אני יודעת שאני במקום מאוד לא טוב (בלשון המעטה), וזה אמור דווקא להוות סיבה כן ללכת, אבל.. השנאה העצמית, התיעוב העצמי תופסים כרגע את כל כולי, ואני לא רואה איך אני יוצאת מזה, אני גם לא בטוחה כבר שאני רוצה. דברתי הערב עם הפסיכולוגית, ומשום מה השיחה איתה רק גרמה לי להיכנס עוד יותר למקום שלא רוצה ללכת מחר, מוצאת את עצמי מתחפרת בבור השחור, מתעטפת בשנאה העצמית מבלי להשאיר איזשהו פתח להתאווררות, או פתח שיכנס קצת אוויר שיאפשר לנשום. חונקת ונחנקת בתוך עצמי. רוצה לגמור עם הכל, רוצה להיגמר. לא רוצה "לאיים" במוות, פשוט רוצה למות. אני יודעת שבימים האחרונים הרבה מאוד דברים ערערו אותי והציפו. אבל האמת היא ששום דבר כבר לא ממש משנה לי. הסיבות למצב לא משנות. משנה לי ההרגשה שאוכלת אותי. משנה לי שאני יודעת ומרגישה שאני לא רוצה "להיות" כאן יותר. אני יודעת ומרגישה שאני רוצה למות. אני בוחרת במוות. הראש והנפש - כל כולי רוצה במוות. הראש רוצה שיפסיקו המחשבות. הנפש רוצה שיפסקו הרגשות וההרגשות. רוצה שהכל יפסק. רוצה שהכל יגמר. רוצה לנוח. כל כך רוצה לנוח - מכולם, אבל בעיקר מעצמי. סליחה אודי, על הבלגאן ועל הכל. אני לא הולכת להתאבד ברגע זה, אז אל תדאג. אלה רק מילים שנכתבות. סליחה על הכל

היי אודי אז.. לא.. לא הלכתי.. לא יכולתי.. לא הצלחתי.. לא רציתי.. אז היא התקשרה.. וכמה שלא רציתי לדבר איתה בכלל, היא משכה את השיחה יותר ויותר.. הדפתי אותה בכל דרך אפשרית.. לא רוצה שהיא תהיה שם לא רוצה שתבין. לא רציתי לשמוע אותה, לא רציתי שהיא תסביר לי מה קורה לי ואיתי. רציתי כל כך לריב איתה, שהיא תריב איתי. שתשנא אותי ותכעס עלי. בעיקר תשנא אותי. שלא תוכל לסבול אותי יותר שפשוט תוותר כבר. אמרתי לה שאני רוצה לריב איתה והיא אמרה שבסדר ושאלה על מה אני רוצה לריב. אבל אז זה כבר איבד כל ערך. אני שונאת כשהיא עושה את זה. כשהיא כל כך.. משהו. אני לא יודעת מה, אבל היא משהו. אני לא יודעת אודי, איך אפשר לנוח מעצמי בלי לחדול. אם מישהו אחר רוצה לנוח ממני זה הכי קל כי הוא פשוט יכול להתרחק ממני כמה שהוא רוצה וטוב לו ונכון לו. אבל איך אני יכולה להתרחק מעצמי? איך אני יכולה לקחת חופש מעצמי? אני לא יכולה אודי. לאן שאתה לא הולך, אתה לוקח את עצמך. ככה זה, לא? ככה זה. אני לא יודעת איך אני היום. לא יותר טוב מאתמול, זה אני כן יודעת. כל הזמן חושבת על אותו יום שבו רציתי או ניסיתי ללכת מהעולם הזה. אותו יום שבו פספסתי משהו והיא הצליחה "לתפוס" אותי רגע לפני. זה כל הזמן רץ לי בראש. אני שונאת אותי על הפספוס שהיה. שונאת את עצמי בכלל ובפרט. אני לא יכולה להתמודד עם עצמי. אני לא יכולה להתמודד עם כלום. סליחה.