אובדן

שלום, רציתי לחשוף בעיה [יותר נכון, מצב] שאני מוצאת את עצמי בו לאחרונה, במהלך מבצע עופרת יצוקה נהרג אדם שהכרתי- לא הכרתי אותו טוב אבל היינו באותו מעגל שייכות [בוגרי אותה תנועה] הייתי בהלוויה שלו כמובן, שהייתה חוויה לא פשוטה בכלל. מאז קורה לי גם שאני לא מסוגלת יותר לראות סרטים/הצגות וכו' בהם מישהו נהרג או מת [לא רק במלחמה, בכלל..] אני פורצת בבכי ישר, בנוסף לאחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת על אנשים[לאו דווקא אם הם חיילים, כל אחד.] ופתאום אני מדמיינת את המוות שלהם ואיך אני עומדת בהלוויה שלהם וישר נהייה לי מועקה או בכי. חשבתי להניח את העניין בצד אבל לאחרונה זה מתחיל ממש להטריד אותי, אשמח לקבל תגובה או עצה. תודה רבה וחג שמח.

קודם כל תודה וסליחה על העיכוב בתגובתי, אני בהחלט מרגישה שההגיון שלי יכול להגיד שהוא מעכל את המוות ומבין את החלק שלו בתוך החיים שלנו. וכאילו ההגיון הזה נוטש אותי פעמים רבות במשך היום, בהחלט חשבתי לשקול שיחות עם איש מקצוע, עד לפני שנה וחצי הייתי אצל איש מקצוע לטיפול בהתקפי חרדה, האם ללכת לסוג כזה טיפול? ואם תוכל רק להסביר בקצרה מה הכיוון בפסיכולוגיה האקסיטנציאליסטית. שיהיה ערב טוב, וסוף שבוע נעים.