הי שיר

הי שיר בחרתי להגיב פה למעלה, ולפתוח דף חדש (; אני חושבת שלא הבנת אותי נכון. אני בטוחה שגם אם לא הייתה כוונה מצד מי שכתבה את ההודעה, הייתה פגיעה, ולפעמים כשהפגיעה מכוונת, היא גם באשמת מישהו. הכוונה שלי הייתה, היא שהרבה פעמים שוכחים, שגם אם מישהו פוגע, לנו יש יכולת לבחור מה לעשות עם הפגיעה הזו, כי תכלס, להאשים ( לפחות במקרה הזה ), לא יתן הרבה...אנשים פה לקחו את זה למקום שהם לא מסוגלים לכתוב בפורום/לדבר עם המטפלים שלהם וכו. ההיפך, שירי היקרה, מה שאני רוצה להגיד, וקצת למדתי גם על עצמי בזמן האחרון, הוא לא מי אשם או לא, אלא על כוח, ועל זה - שלך,יש כוח להתמודד עם הדברים שנאמרו פה. אני בטוחה שמי שכתבה את זה מתחרטת ( ולא הייתי כותבת את הדברים, אם לא הייתי רואה חרטה מצד הכותבת, או מתוך מחשבה שזה היה במזיד). הדברים כבר נאמרו. בין אם נרצה ובין אם לא אפשר לחשוב רק קדימה, מה עושים אם זה ( אנחנו, אלה שבצד הנפגע, כי אנחנו אלו שחשובים, כרגע לא ממש מעניין אותי מהפוגע ) כי את חשובה. יש משפט יפה על סליחה: הלב הוא כמו גן. ניתן לגדל בו חמלה או תיעוב, איבה או אהבה. אלו פרחים תבחר לגדל בו? .בודהה. שיהיה לך חג שליו שמח ופורח ובעיקר שליו.. שלך אופיר

היי קודם כל, כנראה היה רעיון טוב לפתוח דף חדש.. שנית.. יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון.. יש לי שריטה עמוקה (בין שאר השריטות שחרוטות בי).. כשפוגעים ומדברים על פגיעה, זה זורק אותי למקומות מאוד קשים.. קשה לי כשאנשים מבטלים את הרגשת הפגיעות שלפעמים יכולה להציף ברמות מטורפות. אני חושבת.. אולי זה בגלל שאני עדיין מלאת אשמה עצמית על הפגיעות בי. אולי זה בגלל שאני תמיד לוקחת אחריות על כל דבר שפוגע בי. ואולי רציתי שפעם אחת מישהו שפגע בי (ברמה כזו או אחרת) יקח על עצמו את האחריות ויעשה את "המעשה הנכון".. מעבר לזה? יכול להיות מאוד שלא היה בי כח להתמודד עם מה שעלה כאן.. לא היה בי את הכח להתמודד עם המחשבה שאולי זאת אני. ויותר מכך, לא היה בי את הכח להתמודד עם הרגשת הפגיעה.. אני יודעת שברמת העיקרון את צודקת.. אני יודעת שמי שנפגעה צריכה לקחת אחריות על החיים שלה - על מה שקורה לה אחרי הפגיעה, מה היא עושה עם זה ואיך היא ממשיכה את החיים משם.. אבל את יודעת מה אופיר?.. יכול להיות שאני עדיין לא שם.. נכון שאני בטיפול (כבר יותר מחמש שנים) ואני מנסה, אבל אני עדיין לא במקום הזה.. (שכנראה - בטוח - מעיד על מקום בריא יותר מאיפה שאני נמצאת היום). אז רק אגיד ש.. בכל זאת יש הבדל.. בין לקחת אחריות על הפגיעה שנעשתה, לבין לקחת אחריות על מה לעשות עם הפגיעה שקרתה באשמת מישהו אחר.. ושם כנראה פספסתי אותך.. את מה שהתכוונת לאמר.. אז סליחה.. באמת.. ו.. תודה.. שכתבת.. שהסברת.. ואמנם קצת באיחור.. אבל.. חג שמח לך אופיר, ולכולם.. עד כמה שניתן... שיר