סדר הפסח שלנו - הזמנה...

אהלן אודי היקר, רעיון סוף הדרך :-) ... דווקא הפנטזיה שלי היא שאולי הייתי צריכה פעם אחת בחיים כן לשתות קצת יותר מידי ולהרשות לעצמי לאבד שליטה ככה... לא במטורף, אבל קצת. ככה בחברה שיש בה מישהו אחר שיכול לשמור, לנהוג... כן, כן, על משמעויות המילים ברבדים השונים... ומה הייתי בוחרת? המממ... הייתי בוחרת לשבת בשקט ולהרגיש. עצב, געגוע, ליטוף, קירבה, אבלו?ת... ממש ככה. אין על הגשם. ועדיין, עדיין הגשם בוכה במקומי... אבל תקשיב - זה בסדר שגם הכלב שלי יהיה מוזמן? :-) יש מצב? הכלב יקר מפז, לא נובח לא נושך, ידידותי וחברותי פלאים, מוקיר תודה אין קץ. יש לו חיוך רחב ועל אף שעיניו טרוטות קמעה, הן עדיין מלאות אור. במורכבותו, הוא מייצג (גם) את החלקים המעניקים, הדואגים, הנאמנים, הנבונים, המקשיבים. את הקשר האמיץ... אז... בינתיים את שאר המילים והסיפורים ארזתי לי בשק קטן ואשמור בסבלנות ע-ד שנחזור להיפגש בשיחות. חג אביב שמח לכולם, ובתקווה לניצול חלונות ופתחים של הזדמנויות מצמיחות, (mp)

האם הכסא שלידך תפוס? אפשר? אשב שם בשקט לידך.. אלטף בהחבא את הכלב המחייך.. אקווה בסתר שירשה לעצמו לנוח קצת עליי.. להניח את ראשו על ירכי ולהתבונן מסביב בעיניו הטרוטות והחכמות. יש משהו כל כך מרגיע ומשרה ביטחון בנוכחות כלבית חמה כזו.. אקשיב לעצמי ולקולות השולחן שמסביב.. תקשיבי גם את לעצמך, ואולי-אולי פה ושם נפנה אחת לשנייה ונחליף מבטים וחיוכים שקטים. יש משהו רגוע בהאזנה הפסיבית הזו.. ממלאת מחשבות וצבעים, אכניס אותך בחיק משפחתי, אם תסכימי.. קצת רעשנים לפעמים, אבל אפשר לשקוע קצת בהמולת הקולות ולהרגיש ביחד גם כששותקים וחולמים בהקיץ. ביחד מיוחד, של משפחה. האם תסכימי שאעטוף אותך בהמולת קולות מוכרים? האם תסכימי שאשב לידך? אותי פסח תמיד מדהים מחדש... כל שנה אותו דבר. ודווקא החזרה הזאת על המילים, על הבדיחות המוכרות מהשנה שעברה (ומזו שלפניה), דווקא משהו ב"שוב אותו דבר בדיוק" מכניס בי איזה רוגע. לא דרוכה בפסח... כבר יודעת מה הולך להיות ורק שמחה שוב לפגוש את הפנים והקולות הקבועים של ילדותי ובגרותי. חג של חיוכים מרוחקים וחולמים וחג של חיוכים קרובים וננגעים... הלוואי שגם לך (ולכן) יהיה נעים בחג, לילך

הא! אני יודעת מה אביא! אביא.... ז מ ב? ו ר ה מי ישן, מי אכל יותר מידי - נא להתעורר ! עכשיו כ ו ל ם - התעמלות בוקר אפ אפ אפ אפ על הרגליים. הרם ידיים. לנשום. לנשוף. מי בכפיפות בטן? מי קופץ בחבל? מי בריצת 10,000? מי בסקווטים? הצחקתי אותנו, הא? יאללה, איפה השוקולד... אוף... בדרכי עכשיו לרופא... חזרה לי איזו בעיה ממש לא משהו... :-( אבל שיהיה בוקר אור לכולם

כמי שממש לא מחבבת את החג הזה, נושאת זכרונות מרים שקשורים בו, כמי שלא מאמינה בכך שהיא הולכת לסוע יותר ממאה קילומטר כדי להסב עם משפחה (נעימה ונחמדה אמנם אבל לא בקונוטציה הזו..), וכמי שלא יכולה להפרד מבקבוק הבירה היומי, ולעיתים הדו יומי, אני בוחרת להביא לליל הסדר של הפורום ארגז בירות, אולי כמה ארגזים. טובורג וגינס ולף בראון למה לא?. אני יודעת שזה לא יתאים לכולם וזה ירחיק את שומרי הכשרות מהשולחן, אבל תדמיינו ערב כזה. בירות אולי קצת נישנושים ואפילו ההגדה הופכת להיות מרתקת. אודי יש לך את זה. המשחקים שלך מגרים לי כל פעם את קצות האצבעות. ואולי כבר נביא ברז בירה. בואו לא נהיה חזירים. ברז בירה גולדסטאר. מה רע?

אודי, אני מתנדבת לערוך את המפיות שעל השולחן פה בפורום.. לסדר אותן בקיפולים מיוחדים לקראת החג.. שיהיה נעים וחגיגי ..! ו..עכשיו כשהשולחן יפה ונאה ואני רגועה בהקשר (כי אני חולת ניקיון ואסטטיות :)) אספר כי.. אני רק רוצה שיעבור הסדר אצלנו בבית בשלום. שהאלכוהול שאשתה יהיה פעם הבאה לשמחה ולא להדחקה או כדרך התמודדות מהסוג הלא נכון.. אני רוצה שיהיה טוב.. אני רוצה להצליח להתמודד.. אני רוצה להשאר חזקה. לא לפול ולא להתמוטט. אני רוצה שקט אבל אולי קצת מסוג אחר.. אני לא ברורה.. אבל אני משתפת.. ואתם חשובים לי.. אז שיהיה חג חרות. חג ששמו יהיה לא רק 'שם' אלא גם תמונת מצב.. (((((((((((((((..יש לך כח נילי.. את יודעת.. hang in there.. ))))))))))))))))) תודה שאתם פה.. חג שמיח לכולנו.. מכל הלב, ~נילי~

סיפור יציאת מצרים ממני... כדי להיות איתכם גם בלי מילים. http://www.youtube.com/watch?v=CRl5ApPcvjc

הי לכולן לא היה מזיק לי להביא חלק מהאוכל שהיה על השולחן לפה.. אולי ככה לא הייתי אוכלת כל כך הרבה ( הצלחתי לזוז רק עד למחשב, וזהו )וגם כדי להתחלק עם כולכם באוכל של סבתא. שהוא האוכל הכי! הייתי מביאה אוכל יווני, קורקוטופיטה ורלה-טופיטה, והרבה טופיטה ( פשטידה ). והייתי רוצה להביא גם חום, ואור ושלווה לכאן. ולעשות מהן פשטידה: אורחוםשלווטופיטה..תנסו להגיד את זה מהר, ותדמיינו פשטידה כזו. כשרה לפסח לחלוטין.וגם לימים אחרים... בנות יקרות: שרית, חן, שיר, נילי, לילך, טימי, גילי, רויטל, MP, ממ..כולן כולן, חג שמח של התחדשות ופריחה. ואודי היקר תודה שאתה דואג, שגם לנו פה, יהיה מקום סביב השולחן. אין כמוך אופיר

הי אופיר מכירה משחקי פוקר... אז אני לוקחת את האוכל היווני שלך (סליחה, של סבתא) ומוסיפה תאילנד, ערסלים וקוקוס (אח"כ נוכל לחגוג גם את יציאת תאילנד) מקווה שאת נשארת במשחק (-: אורחוםשלווטופיטה אורחוםשלווטופיטה שיהיה לך ולכולם חג שמח! מלא באורחוםשלווטופיטה (ממש סופרקאליפראג'ליסטיקאקספיאלידוושס) להתראות גילי

שלום לכולן, ושלום לאודי (ותודה על ההזמנה!!). סליחה על האיחור. האמת שהחלטתי להצטרף עכשיו לסדר הפסח הזה, רק בשביל החוויה המתקנת. לאחר שבועות(!) שבהם שיגעו אותי (המשפחה שלי והמשפחה של בן הזוג), אז לקראת ליל הסדר, באמת שהכנתי את עצמי עם המון חשיבה חיובית, שהולך להיות טוב, ושהכל זה סתם שטויות. באמת. ובסוף... איך שהגעתי מייד חשבתי שאני מתעלפת. היה סיוט. בכלל חשבתי שלא נקיים את ליל הסדר, זה פשוט היה נראה שזהו נגמרו החיים. בסוף בסוף התיישבנו, רק שאני הייתי עסוקה בלהסדיר לעצמי את הנשימה. עצוב. חבל. היה ממש גרוע. ממש נורא. אווירת חג? ממש לא! אני חושבת שאחרי יותר משעה לקח לי להירגע ולנסות להשתלב. אולי בסוף זה טיפה טיפה היה נחמד, אבל ממש לא יותר. אני עדיין בהלם, ועדיין עצובה. אז מה נשתנה הלילה הזה? בהתחלה חשבתי שהלילה הזה אסור לבכות (בגלל נוכחות האנשים). הרי אני אתמול בכיתי המון המון, וכל הזמן אמרתי לעצמי שטוב שזה קורה לי עכשיו כי העיקר לא לבכות בליל הסדר (וכמה שהתאפקתי לא לבכות שם בייחוד אחרי מה שקרה שם... פשוט התקנתי מנעול בגוף שלי). אבל בעצם עכשיו הלילה ממשיך, ואני לבדי, אז בטח שמותר לבכות. שום דבר לא השתנה הלילה הזה. שמחה בשביל כולן פה. שיהיה המשך חג שמייח לכולן, וגם לך אודי. תודה על ההקשבה. אולי הלילה לא היה "סדר", אבל לפחות שיסתיים בלילה טוב... רק רוצה שקט.

ויצא מהבית... anybody home?

ומי אליהו הנביא של הסדר של הפורום?

שלושת המנהלים הקודמים שעלו בסערה השמיימה? - - - - - - - או שמא אלה גמדי הפורום? - - - - - - - או (טוב, את זה כבר נעזוב...) שבת שלום ומבורך