חג שמח

הי אודי מספידה באופן רשמי את הטיפול שלי, כפי שאמר טולסטוי: זה לא זה. יצאתי היום מפגישה איתו והרגשתי מרוקנת מכל רגשות, מכל כוח להכיל את זה יותר לבד..הוא קבע לנו פגישה לעוד שבועיים. וההדהודים האלה של המורכבות של הקשר ( לדבריו ) שהוא לא רצה להכיל יותר ( לדברי ), אז הוא פשוט לא, כי זה כבר לא התאים יותר. שנתיים זה התאים ואז שוב זה לא, ואז המורכב הפך שווה לרע. אני לא יכולה להיות יותר במקום עם מישהו שמפחד ממילים יותר ממני. אם חופש היא מילה נרדפת לאין יותר מה להפסיד..אני חופשיה לחלוטין. איזה כיף לי, ממש לקראת יציאת מצרים. הכאב יוצא לי מכל הנקבוביות בציניות גועלית, בא לי למות. (אבל טיפת הרצינות שלי להיום שמורה לך - חג שמח אודי יקר ) אני הולכת לבכות לילה... אופיר

אופיר, את חמודה... זה לא כל כך עוזר, אבל זה מה שאני מרגישה :-)

אופיר,אני מוצאת את עצמי רוצה להגיב לכל דבר שאת כותבת פה, מסכימה?

הי רויטל את לא צריכה אישור, ובטח לא ממני (: כדי להגיב.. אני בדר"כ שמחה לקבל תגובות, ולפעמים לקוחת מהן יותר לפעמים פחות.. המשך יום נעים...(: אופיר

אופירי יקרה , בלי מילים , רק לידך בשקט.. עם חיבוקטן , בסדר? היי חזקה. שרית

הי.. תודה שאת (ן ) פה, לא בא לי להיות לבד במיוחד מה שעצוב הוא, שדוןקא שאני הכי צריכה אנשים אני מתרחקת מהם אוףףףףףףף שרית, מדוכדך לי, ומזג האויר מסכים איתי חגים שוב, איזה תקופה מבאסת אני רוצה לטוס לתאילנד ולשתות קוקוס באה? מי שרוצה מוזמן להצטרף.. אופיר

הי אודי גרמו לי לחשוב, דברייך, שהחירות הגיעה לא בהשתחררות מהעבדות, אלא רק בהתמקמות במקום חדש ( ישן ), ביצירת כבלים חדשים..אנחנו אף פעם לא יכולים להשתחרר לגמרי, הא? אפשר, אבל אז זה מרגיש יותר כמו מוות ( כמו עכשיו בטיפול ), ואיתה תחושה שאני חייבת למצוא מקום חדש, שהמדבר הזה הוא גדול מדי וארבעים שנה זה יותר מדי זמן. נקווה שיהיה חג שמח ותודה.. לילה טוב אופיר