בת 31

שלום ד"ר אודי קודם כל אני רוצה להודות לך על שענית על המכתב שלי. ונתתי לעצמי שם כמו שביקשת. אני לא יודעת מאיפה בדיוק להתחיל, אני כל כך עמוסה שאני לא יודעת מה כן לספר ומה לא.אבל אנסה איך שהוא. אני נמצאת בבלבול מאד חזק עליי, למשל, אני אף פעם לא מחזיקה מקום עבודה יותר מחצי שנה, חצי שנה זה המקסימום בשבילי בלהחזיק מקום עבודה, ואני חד הורית עם ילדה בת 12. ועם קשיים כספיים תמיד,המשפחה שלי לא מעניין אותם אם אני חיה בכלל ואני מרגישה מאד לבד כבר הרבה שנים ומנסה להתמודד עם כל הקשיים לבד, ולא מצליחה, לפני שהתחלתי טיפול תרופתי אצל הפסיכיאטר והטיפול במרכז לנשים נפגעות אונס שזה היה לפני 3 שנים בערך, הייתי כל הזמן במיטה כמעט ולא עוזבת את המיטה רק לסיבה אחת והיא הילדה שלי בכדי להכין לה להאכול ושוב הייתי חוזרת למיטה, היום אני פחוט במיטה, הכדורים עוזרים לי איך שהוא. אני רוצה להתמיד במקום עבודה ולא מצליחה, אני רוצה ללמוד משהו ולא מצליחה רוצה לעשות משהו בחיים שלי משהו שיעזור לי ולבת שלי אבל לא מצליחה לעשות שום כלום אני מרגישה פשוט תקועה,וכשאני מתחילה עבודה חדשה אז אני מתחילה להתלהב ולחשוב מה אני רוצה ללמוד וכל פעם אני חושבת ללמוד משהו אחר אין לי יציבות אפילו במחשבות . אני רוצה להתקדם למקום טוב, אבל אני לא מצליחה. ואגב, עם בחורים אני גם כזאם אין לי יציבות, עד שיום אחד היכרתי בחור וזה נמשך שנתיים משום מה אני מצליחה כי אני חושבת שאני מאוהבת בו ואלי זה מה שעוזר לי להתייצב איתו , אבל מאז שסיימתי את הטיפול במרכז אני מתחילה להיכנס שוב לדיכאון כזה וזה משפיע על היחסים בנינו הוא רוצה לעזור אבל אני חושבת שהוא לא יודע איך וזה גורם לו פשוט להתרחק ממני ואני לא רוצה לאבד אותו. כי עד שסוף סוף אני מכירה מישהו שהוא באמת רוצה אותי עד הסוף . זה ועוד הרבה דברים מבלבלים אותי אבל אני לא יודעת אם אמשיך לכתוב אני צריכה תקיה שלמה בשביל זה . אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב לפחות במה שכתבתי עד עכשיו. תודה