לאודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש לי שאלות גם כלליות וגם אישיות ואודה לך אם תהיה כן (וסבלני..)כדי לענות עליהן.. האם קרה שהרמת ידיים וחשבת שאין טעם להמשיך לטפל במישהו, כי הוא חסר תקנה?? כי עבר המון זמן ולא חל שינוי? או מכל סיבה אחרת? שהטיפול אולי תומך אבל לא "מטפל".. ואם אתה חושב (או יודע) שלעיתים גורמים גנטיים יותר חזקים מהכל? למשל ילד שגדל עם אם ואב, שניהם כנראה עם הפרעות אישיות (שונות זו מזו) והוא בעצמו אולי פיתח הפרעת אישיות משלו או שסתם(?) בדכאון.... יש לילד כזה סיכוי לשנות, להשתנות, במיוחד אחרי שנים של טיפולים שרק עזרו לו להרגיש שהוא לא לבד... (ו"הילד הזה הוא אני") -תודה-
שלום בסוגריים, בוודאי שאני חש לעתים שאין לי יכולת לעזור, וכן גם שגורמים גנטיים הם חזקים מאוד. איני רואה כל רע בטיפול שהוא "רק" תומך. לעתים לטיפול תומך יש ייתרונות עצומים וכשמו כן הוא. לעתים זה שלב שיש לשהות בו. הפרעות אישיות יכולות להשתנות. זה מורכב ולוקח זמן רב, אבל אישיות יכולה להתפתח ולהשתנות, להתגמש פה ושם בעקבות חוויות כאלו ואחרות - ויש גם עדויות לכך שטיפול משפיע על סטרוקטורות מוחיות (אצרף קישור בנושא: http://hebpsy.net/articles.asp?id=1661). ולהרגיש לא לבד זה לא "רק"... בכל מקרה, יש תקווה. אודי
להרגיש לבד זה לא "רק". זו מטרתי (הבלתי מושגת) בחיים..
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
