בעיות בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני נמצאת בטיפול כ - 10 חודשים, זה טיפול לא קל, לעתים קשה ביותר, אני מתלבטת האם להמשיך, דבר ראשון הטיפול גוזל ממני המון אנרגיות גורם לי להיות שקועה בעצמי בעבר ובילדות הטראומתית שבמשך שנים רבות הצלחתי להדחיק בהצלחה רבה. בנוסף, נראה לי שהמטפל ואני טיפוסים מאוד שונים, לפעמים אני מרגישה שהוא חושש ממני ואפילו נגעל ממני (למרות שמבחינה פיזית אני די רזה ואסטטית), אני לא מניחה להרגשה הקשה לפגוע בתפקוד שלי כאם וכרעיה, אני חיה חיים מפוצלים ומהבחינה הזאת אפשר לומר אין שיפור, תמיד חייתי בפיצול אבל עכשיו, אין את תחושת ההיי שלתחושתי עזרה לי לתפקד ולחיות חיים נורמליים, עכשיו רוב הזמן, בפנים, אני עצובה מדוכאת וחסרת אנרגיות. האם כדאי לעשות הפסקה כדי לצבור כוחות? ואולי הבעיה היא חוסר כימיה עם אישיות (המטפל) מאוד שונה? אני מתנצלת על האורך של ההודעה.
שלום לך, שני נושאים חשובים מאוד, אך נפרדים, העליית: לגבי העיסוק במה שהודחק עד היום - זה נשמע לי חשוב מאוד. נשמע שאתם עובדים היטב בטיפול, שהרי - להדחקה יש מחיר עצום. להתמודד עם מה שהודחק זה לא פשוט, זה לוקח אנרגיה רבה, אך לבסוף אמור להקל. לגבי החשש או הגועל שהמטפל אולי חש - זה נושא מרכזי ביותר שיש לברר אותו בטיפול. אולי זה נכון ואולי זו הרגשה שלך. כך או כך - תחושתך שאת מתבטאה כאן חשובה מאוד ואני ממליץ בחום להביא אותה לטיפול. לסיום - העצב שאת חשה מרמז על תהליך התפתחותי חשוב שאת עוברת. זה ההיפך מהפיצול, לעתים קשה יותר, אבל זה חשוב. נשמע לי שאת באמצעו של תהליך שעובד היטב (וכנראה, אם כך, שהמטפל עובד בסדר...). בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
