טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לך אני 3 שנים בטיפול, ובאיזשהוא מקום הרגשתי שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום. אני התנגדתי המון מתחילת הטיפול וממשיכה ולקח למטפלת הרבה פגישות "לרסן" אותי בכדי לשאשאר בתוך הפגישה.. אבל נתקענו... לאחרונה ביטלתי המון... נעלמתי לשישה חודשים... חזרתי.... ביטלתי והנה נעלמתי לי שוב (חודש)... אני מאוד מתגעגעת לה ולפגישות, כי עם כל ההתנגדויות שלי וה-ACTING OUT, אני עדיין מחכה ליום של הפגישה. אני רגישה מאוד, ומספיק מילה ממנה או תנועה בפרצוף או משהו שירחיק אותי חודש. בקיצור, כשאני בחוץ אני מאוד מתגעגעת ורוצה להיות שם, וכשאני שם אני רק מתפללת שזה ייגמר כבר ושאצא מהחדר. (החדר הפך למקום מוזר ומטריד אחרי שנחשפה בו הטראומה) עכשיו אני שומרת על קצת קשר ב-SMS ולא יותר מזה, והיא לא מתקשרת... איך אני אמורה להתנהג.. יש לציין שכל הדברים נשארו פתוחים באמצע. לא סיימנו שום נושא תודה וסופ"ש מעים
שלום א. אני חושב שכבר את יודעת את התשובה... אם הדברים פתוחים עדיין, למרות האמביוולנטיות והקושי - כדאי שתחזרי לטיפול, לפחות לסגור את מה שפתוח (ועדיף, כמובן, גם להמשיך בתהליך...). פעמים רבות האמביוולנטיות הקשה היא חלק מהתהליך. החוכמה היא איך לא לאפשר לה להרוס אותו. הקשר עדיין קיים, כך את אומרת. חזקי אותו שוב... בהצלחה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
