אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי ערב טוב... אני מפחדת כל כך מהפגישה המתקרבת. מפחדת שוב להיכנס באותה הדלת, מפחדת מהריחות המוכרים, מהפנים שלו, ממה שהוא יאמר מפחדת שאקפא ואתאבן כמו שקורה לי תמיד שם. מפחדת שלא אצליח להוציא את עצמי, הכוונה לא באופו פיזי, אלא שאתן לעצמי לשוב לשם. לא רוצה, ורוצה. מאוד. אני רוצה מקום חדש, בלי כל כך הרבה פצעים עמוקים שהזדהמו והפכו לנמק חנוק לי כשאני חושבת עליו, נקרעת בין דחפים מנוגדים לצרוח עליו, להשתתק מבושה ומכאב, לברוח ולחבק אותו, ולא לתת לא לעזוב שוב. אני משתגעת. ה צ י ל ו אופיר
אופיר, אפשר להתערב? { שמת לב שאני אוהבת לעשות את זה} קודם כל רוצה לאחל בהצלחה מה שלא יהיה, אנחנו במתח ,לכל מה שאת מתארת עכשיו יש מילה כוללת ושמה -דמיונות {כיוון ששום דבר עדיין לא קרה במציאות} מה שמציאות אצלך זה מה שאת עושה עכשיו {קוראת, עובדת,}כדאי שתזהי כמה את בדמיונות וכמה את במציאות וכשאת בוחרת בדמיונות פשוט תדעי שאת שם לא מזמן היתה לי פגישה עם אדם בעל סמכות מאוד חשובה {שיש כאלו שרק רואים אותו ומאבדים את הנשימה} ידעתי שהוא מזמן אותי לנזיפה חמורה בקיצור הלכתי למות, ומה שעשיתי קודם היתה הכנה {אם יעניין אותך אותך אפרט לך} כולנו איתך!!!
הי אופיר יקרה, מצטרף לרויטל - כולנו איתך. הרגשות שאת מתארת אכן סותרים ומבלבלים. רוצה. לא רוצה. מאוד... נלווה אותך בציפיה (זה מחר, נכון?), ונחכה לשמוע. את לא משתגעת. את חווה רגשות חזקים וסותרים. ופחד. והתרגשות... שיהיה בהצלחה! אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
