נענה להזמנתך, ד"ר בונשטיין, ומודה לך

מהו יחסכם לאנשי המקצוע? ומהו יחסי שלי כלפי ציבור המטפלים? האם יחסי אמביוולנטי? או אולי חד משמעי אך מורכב? בעיניי, אנשי המקצוע אינם טובים לחלוטין, יש להם פה ושם נקודות שחורות, אך בוודאי גם אינם רעים. כוונותיהם טובות, לנגד עיניהם אהבת המטופל והמסירות כלפיו היא נר לרגליהם ואני מעריץ אותם על כך!! אך אהבת המטופל והמסירות הטוטאלית כמעט, באופן פרדוכסלי ובמידת מה, לפעמים מעבירה אותם על דעתם, יען כי לעיתים היא מפתה אותם לעבור על החוק בלהט הרצון העז לטפל בבני חסותם. גם אם הם בדרך כלל אינם נתפסים (כי הם מוכשרים כמו שדים) עדיין העבירות על החוק הן בגדר חציית קווים אדומים. מה שבעיקר מעורר אצלי דאגה גדולה, הוא: שלפעמים, "במקומות שהחשיכה שוררת" כגון במחלקות הסגורות, העבירות על החוק בשם "טובת המטופל" שוברות שיאים של עבריינות יחסית לנורמות מקובלות. אך מן הסתם, באופן מאוד משונה ומוזר להדיוטות, תהיה הקרימינליות מועילה למטופל מבחינה מקצועית/ טיפולית - מדהים!!! שם - מעבר להרי החושך, רק קצהו הקטנטן של הקרחון בולט על פני השטח והקירות האילמים עדים למחזות הקשים המתרחשים השכם והערב בשם הטיפול הנפשי - קודש הקודשים של מדעי ההתנהגות. ועתה אמרו לי מיהו הצדיק ומיהו הרשע בתוך קומפלקס, שרק בני אדם יכלו ליצור מתוך מטרה נעלה? האם המטפלים צדיקים נסתרים או פנאטים מסוכנים? האם הם כת נרדפים או אליטה של בוחני כליות ולב? האם המטרה מקדשת את האמצעים? או אולי זו בכלל טעות איומה כי הגולם לעתים קם על יוצרו והופך את הברכה לקללה? צביאל