TM- שכחתי לשלם שכ"ד... אז שוב עוברים

הי twisted mind מתחשק לי אחרי קריאת ההודעה שלך להגיד לך תודה! תודה ששיתפת אותי. תודה שסיפרת כל כך הרבה דברים חשובים. כאילו הפעם יכולתי לשמוע קצת מהכעס (הרב) עם קצת פחות מעצורים. אני מקווה שהיום את אחרי הפגישה ושאולי בכל זאת הצלחתן למצוא שפה משותפת, פשרה כלשהי. אני מקווה שאת מצליחה לזכור בתוך המאבק הזה שמניע אותה הרצון לשמור עליך, לדאוג לך ולהגן עליך. היא לא היתה נכנסת לכל המאבקים האלו אם זה לא היה חשוב לה. אם את לא היית חשובה לה. תגידי, היו לך תקופות בטיפול (או בטיפולים) של רצון להתמסר, לתת למישהו לקבל החלטות בשבילך, לעשות כל מה שהיא תאמר לך לעשות... לפעמים אני מסתכלת על טיפול כמו על הורות, וחושבת על המקום המתמסר שבוטח ויכול להרפות ולאמר שאפשר קצת לנוח ולתת למישהו אחר לקחת (אפילו אם לפרק זמן קצר) את השליטה. אני כותבת את זה ושואלת את עצמי איך אני מרשה לעצמי לומר דברים כאלו. כי כשהמטפלת אמרה לי את המילה "תרופות", וזה כשהייתי בדיכאון עמוק, נהלתי קרבות עקובים מדם עד שנכנעתי/נשברתי/ויתרתי כעבור חצי שנה... המאבק שלי נסב על כך שהייתי מאד אנטי תרופות באותו הזמן, ואני חושבת שאני מנסה להבין במה את נאבקת (אני לא אומרת את זה כביקורת שאת לא צריכה להאבק, פשוט באמת לא ברור לי), זה שאין לך כוח להחליף שוב תרופות, או זה שאין לך כוח לעוד פסיכיאטר שעשוי להבטיח שיתקשר ואז להעלם. או אולי משהו אחר... את כותבת "היה יכול להרגיע אם היא היתה מקשיבה לי", ואני באמת לא יודעת אם היא מקשיבה או לא, אבל אני יודעת שכשנכנסים לוויכוחים האלה שכל אחד יותר ויותר מתבצר בעמדתו, ואז זה כבר מאבק, ואז גם לך קשה להקשיב לה וגם לה קשה להקשיב לך. אני מקווה שאולי אמרת לה היום את המשפט הזה. שאולי המשפט הזה שלך היה יכול לרכך במשהו את הקרבות, או לפחות לאפשר פסק זמן לצורך הקשבה, כדי שתזכרי מחדש כמה אכפת לה, ובמיוחד כדי שתשארי עם חוויה טובה ומרגיעה לפני החופש שלה. כדי שיהיה לך למה להתגעגע. ואני בטוחה שהיא גם תתגעגע אלייך. (אני מקווה שאת לא כועסת על האמירות המוחלטות שלי, יכול להיות שאני טועה, אבל זו הפרשנות שלי של הדברים שכתבת על הטיפול הזה במשך תקופה ארוכה). וזה שהדינוזאורים נכחדו זה באמת עצוב, וגם החתולה, מתחשק לי לשאול איך קראו לה אבל אז אני נזכרת שזה בטח מסוג הפרטים שעלולים לגרום לזיהוי פורום.... מה היה שם סביב המוות שלה? סיפרתי פעם למטפלת הראשונה שאצל השנייה אני כבר שנתיים רק בוכה וזה לא עוזר לי והיא ענתה "מצויין!, אולי את צריכה רק עוד שנתיים כאלה של בכי והכל ישתחרר" : ))))))). ואני עניתי בלב "יש גבול לכל תעלול". מצד אחד הרגשתי שיש שם משהו שחייב לצאת, מצד שני הרגשתי שהוא אינסופי, שככל שיוצא עוד אני מוצאת עוד ועוד סיבות לבכות... שמרוב בכי אני כבר שוכחת שאי פעם היו גם סיבות לא לבכות. אז בסוף גם על המקום ההוא ויתרתי. היית רוצה לבכות יותר? ולגבי "הרבה אנשים", אכן כן, החג הקרב מעורר פחדים רציניים. תמיד הייתי מדמיינת איך היתה נראית ארוחת החג אם הייתי יושבת בבית המטפלת. שם הכל היה מושלם, נכון? (כל הקוראים מתבקשים לא להרוס לי את הפנטזיה). אבל יש באמת משהו בהרבה אנשים, וברעש, ובתחושת המדומה הזאת של ביחד שרק מדגישה את הלבד. ראית את הסרט "לילהסדה", אם לא אני מאד ממליצה. עוסק בנושאים אלו. מעניין איך היו מפרשים את הבחירה שלה להביא לך נמר... כאילו חתול רק תוקפני יותר? אבל אני צוחקת. בטח כיף שיש בבית משהו חם ופרוותי ממנה. אני מקווה שאת מצליחה לשמור על הנמר מפני כל יתר חיות הבית ושהוא לא עובר איזושהי התעללות. הוא מזכיר לך אותה כשאת מחזיקה אותו? אני מדמיינת לעצמי את הבית שלך כמין בית מחסה לכל החיות האבודות, ממש ארץ לעולם לא, ואני שוב חושבת על זה שאת אומרת שלא היית יכולה להיות אמא, ובכל זאת מכניסה הביתה חיות, שכדברייך, רוב בני האדם היו פוחדים מהלא צפוי, לא מעיזים להתמודד עימם. אני לא מנסה לשכנע אותך שתחליטי אחרת. חס וחלילה. רק מקווה שיהיו לך לפעמים זרקורים שיאירו גם חלקים אחרים בך... היום שלי היה נורא כמו הסופ"ש, אבל תקוותנו נעוצה במחר, מי יודע, אולי הטיפול, אולי הזמן, אולי אני פשוט אשכח כמה שרע לי ואתחיל שוב מהתחלה לנסות לברר איך אני מרגישה.... להתראות בינתיים אפשר לקרוא לך יקרה? גילי

לילה... קראתי את ההודעה שלך, אבל כל מה שיש לי זה ענן שחור בראש ולא יותר. יכולת החשיבה שלי צנחה הרבה מעבר לגובה פני הים. ובים המלח, כידוע, כלום לא חי. ובאשר לדיירי המשנה, הפעם ציטוט ידבר בשמי: "בעתות של רגיעה, תמיד נדמה לנו שניצחנו אותם. אנחנו משוכנעים שבמרוצת הזמן הרגנו אותם. שהרחקנו אותם מעלינו אחת ולתמיד. לעולמי עד. אבל רק לעתים נדירות זה אכן המצב. על פי רוב, השדים שלנו תמיד איתנו, רובצים אי שם בחשיכה. אורבים בלי הרף לרגע שבו לא נעמוד על המשמר." (גיום מוסו). אולי אחרי שהלילה הזה יעבור ואחרי שאתעורר זה יהיה כבר אחרת. ואז כבר אענה לך על כל הדברים. לבינתיים - אני מקווה שהמחר - שזה כבר היום - יביא לך יותר ממה שאת מקווה עבור עצמך. TM.

ולעדות על אחד מדיירי המשנה הזה אצרף גם אני ציטוט: החתול שמיל הוא משהו לא רגיל החתול שמיל שמן כמו פיל החתול שמיל ידוע בעיר וזאת הסיבה שכתבו עליו שיר! החתול שמיל פתח כאן מועדון, הוא מתאים לכל גיל לזקן וקטון הזמנות בטלות - כרטיסים בקופה, ומי שמאחר: מחכה להפסקה! מכירה? הוא אמנם לא דייר שבתוכך, אבל גם סביבך נמצאים דיירי משנה נחמדים, ואולי גם כאן בפורום, ואולי בעוד מקומות אחרים. אז תני לדיירים שבפנים הודעה. לא הודעת פינוי. כי כנראה שזה באמת לא יעבוד. אלא הודעת הפסקת אש. שישארו שם, את צריכה להבטיח לא לנסות לפגוע בהם ובתמורה הם יבטיחו לשמור על גחלת נמוכה ולא לעשות רעש בין 6 בבוקר ל-5 לפנות בוקר (אני משאירה להם שעה להופיע בחלומות, כדי שיהיה להם מאיפה לבצבץ והם לא יצטרכו לגלוש החוצה). אני חושבת שאולי יהיה צורך בצוות מו"מ על מנת להגיע איתם לעיסקה סופית, אבל בינתיים תזכרי שזה לא הם או אנחנו, גם כשהם מנסים לומר שזה רק הם. יש גם וגם וגם... אז אולי לא תצליחי בתור מגרשת השדים, אבל בסוף תצליחי לביית אותם ולהפוך אותם לחלק מהחבורה הנעימה שסובבת סביבך! מקווה שהיום קצת יותר טוב גילי