לאנג'ל, אליאן, טלי וכל מי שמחפש הסבר

היי לכולם, בוקר טוב, אנג'ל - מצטערת אם פגעתי, לא התכוונתי. לא הגבתי אתמול בעיקר בגלל שרציתי קודם "לישון על הדברים". מתנצלת שוב אבל זו הדרך שלי קודם כל לעבד את הדברים עם עצמי, להבין איפה אני בכל הסיפור ורק אז לחשוב איך איך אני מתמודדת עם המצב בכל דבר. אני לא פועלת באימפולסיביות בדרך כלל, ומעדיפה לשקול את הדברים לפני הפעולות שלי, בייחוד בימים הקשים שלי. האמת היא, שתכננתי לכתוב לך מייל אישי על הבוקר, אבל כיון שהדברים נפתחו כבר כאן בפורום אני אמשיך בדרך שלך ואגיב כאן. אני לא יודעת איך להסביר את זה ואני חושבת שטלי הסבירה את זה הכי טוב בשבילי. יש לי בעיה עם להפגין חולשה כאן בפורום ועם להראות עד כמה הכוחות שלי מוגבלים. אני מעדיפה להציג את עצמי כאן כחזקה, מעודדת, ולא לדבר על הקשיים שלי, וזה מכמה סיבות, אבל העיקרית שבינהם היא שאני נמצאת בטיפול, ויכולה לקבל שם את התמיכה שאני זקוקה לה כדי להתגבר על המשברים שלי על כל הביטויים שלהם, ובפורום אני מעדיפה לא להעמיס על אחרים עם הבעיות שלי והקשיים שלי, אלא ההיפך, לתת את הצד החזק שאפשר לצאת מההפרעה, שאפשר ליהיות חזקים, שאפשר להתמודד, למרות שקשה, ואני לא מפרטת בדרך כלל מה קשה, כי זה באמת מאוד מאוד אישי, וכל אחד לוקח את הקושי שלו למקום אחר. אני מאמינה שלכל אחד בפורום יש בעיה, שהוא מתמודד עימה, וגם אני הייתי ככה בהתחלה, אבל ברגע שמצאתי את המטפלת המתאימה, אני לא רוצה להשתמש בפורום כדי להכביד או להעמיס, כי יש לי תחליף לזה, אני רוצה להיות פה במקום אחר, במקום מעודד לאנשים שעוד לא מצאו מישהו להישען עליו. כתבתי את זה במייל אישי לטלי ואני מרשה לעצמי להעתיק את הדברים לכאן, ברשותה, כי אני חושבת שאולי זה יסביר : "גם עכשיו כשאני במשבר היסטרי מבחינתי, וגם ביום שישי עם כל הלחץ בעבודה והתקופה הקשה שעברה עלי בחג הטפשי הזה, תמיד ההודעות שלי חזקות ומעודדות, אופטימיות ומשאירות פתח לתקוה ולמחשבה שאפשר לעשות את זה, לצאת מזה, מנסה לחזק ולתת כוחות לאחרים שנמצאים במצב קשה, ולא מפילה עליהם את הקשיים שלי והחרא שלי. אני אמשיך לכתוב שם (בפורום) טלי, כי אני חושבת שאני באמת גורמת לאנשים להרגיש טוב יותר, מחזקת אותם דרך המאבק שלי, ולא מחלישה ..." אבל הכי חשוב בעבורי זה החיזוקים שאני מקבלת פה מאנשים, כי הודעות כמו של שאול שמחפש אותי, או מדניאל שכותב לי שאני משהוא, או מאליאן שריגשה אותי כל כך בבוקר עד דמעות, או מג'קי שכותבת שהיא קיבלה ממני כל כך הרבה כוחות, הם אלה שמחזיקים אותי בחיים, הם אלה שגורמים לי להצליח, הם אלה שעוזרים לי לעבור עוד יום ועוד יום בלי להתפתות להקיא. אני מרגישה פה בפורום חשובה, מרגישה שמישהו חושב עלי, מרגישה שאני לא לבד במאבק שלי, אלא יש לי "סוללה של אנשים בגיבוי" פה בפורום, שתומכת ותהיה כאן בשבילי, אם אני אצטרך, וזה הכי משמעותי בשבילי. מזה אני שואבת כוחות באמת להמשיך ולעבור עוד יום. בקיצור, אנג'ל, זו לא את, זו אני ורק אני, זה הקשיים שלי, והכוחות המוגבלים שלי שבתקופה הזו אני לא כל כך יכולה לאפשר לעצמי לחלק אותם עם אחרים, צריכה אותם לעבודה, למשפחה, להתמודדות עם המוות של אבא, להמשיך את הטיפול האישי שלי. לא עניתי אתמול לפלאפון כי כבר 3 ימים לא ישנתי כמעט בכלל בגלל הדברים שעוברים עלי, והרגשתי חלשה, לא עניתי לאף אחד שצלצל אלי לפלאפון אתמול, ולא רק לך, בשלב מסוים פשוט ניתקתי אותו, לא הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם אנשים אתמול, כל מה שרציתי היה לישון, וגם את זה לא הצלחתי, עברתי עוד לילה ללא שינה. אבל יש לך את הפורום ויש לך את המייל האישי שלי, ואת יכולה להגיב על הדברים בכל דרך שנראית לך. לא ניסיתי לנתח אותך, ניסיתי להראות לך עד כמה אני חלשה ופגיעה, עד כמה אני גם מתמודדת עם דברים קשים, נכון, אני גם חזקה, ויכולה להתמודד ויכולה להפסיק להקיא, אבל חייבת לשמור כוחות בשביל זה. אני יכולה לעודד, יכולה להיות אופטימית, יכולה ליהיות חזקה בשבילי ובשביל אחרים, אבל בגבול, והשבועיים האחרונים באמת היו לי אינטנסיביים מדי, ובגלל זה החלטתי לתפוס קצת מרחק, כדי לשמור על עצמי, כדי לשמור על הכוחות המוגבלים שלי, כדי לא להתמודד כרגע עם מה שאני לא מסוגלת להתמודד איתו, כדי שדברים לא יעלו אצלי כרגע כשאין לי כוחות להתמודד איתם רק בגלל שאמרת אותם או כתבת אותם. בפורום אני יכולה לקרוא ולהתייחס רק למה שאני מסוגלת לו, יכולה לסנן, אבל בשיחת טלפון או במייל אישי אין לי את הבחירה הזו, אני שם, ואני קוראת ואני מתמודדת ונפגעת. ואין לזה שום קשר לחשיפת המחשבות האנורקטיות שלך, חשפת בפני כל כך הרבה דברים הרבה הרבה יותר משמעותיים בעיני, הדברים עלו אצלי עוד לפני שקראתי את ההודעה הזו, והחשיבות שאת מקנה לחשיפה הזו היא שלך בלבד ולא שלי. ואם מישהו צריך לבקש כאן סליחה, זו אני, ממך באופן אישי, ומכולם. לאליאן - תודה על התגובה, אין כאן שום ענין של התערבות בעניינים לא לך, נתת לי פשוט כוחות לעבור עוד יום, שאני מקווה שיהיה קצת יותר קל מהימים האחרונים, וזו לא הפעם הראשונה שהתגובה שלך מחזקת אותי, ואני בטוחה שאנג'ל הבינה את כוונתך. לכל משתתפי הפורום (דניאל,שאול, ג'קי, ליסה, רחל וכל מי ששכחתי) - תודה על הכוחות שאתם נותנים לי, רציתי רק שזה יהיה גם במודעות שלכם, ולא רק שלי, ההודעות שלכם מרגשות אותי באמת כל פעם מחדש עד דמעות, ונותנים לי המון כוחות. לטלי - לצערי המייל שלך הגיע בג'יבריש אז אני לא יכולה לקרוא אותו, חבל !!! אני חוזרת ומבקשת סליחה מכולכם, אם הכבדתי, העמסתי, הקשיתי, או קלקלתי למישהו בזמן שאני כותבת פה בפורום, יום טוב לכולם, אביב.

אביב, את לא צריכה לבקש סליחה ולהודות, לפחות לא לי. זה משום מה היה ברור לי שזה הדבר שצריך לעשות... אם את שואלת אותי, אני אפילו לא זוכרת מהיכן זה התחיל... עניתי לך מתוך תחושת בטן שמסתבר שזה הכי אמיתי ! בכל אופן אני שמחה שיכולתי להיות לך לעזר ואשמח להמשיך להיות... כשתרצי ומתי שתרצי... תהיי חזקה !!!

קראתי והתרגשתי. קראתי שוב ודמעות עמדו לנגד עיניי. קראתי שוב ואפילו בכיתי. מי שצריך להתנצל זה אנחנו,שעומדים מהצד ורואים את הקושי שלך בהתמודדות,ולמרות זאת את זאת שמעודדת ותמיד נשמעת אופטימית,ואנחנו מכח התמדתך ואייך שאת מכריחה את עצמך שלא קשה לך, שואבים קצת מכוחות אלו,שהם כל-כך מעטים. לכן את לא צריכה להתנצל בפניי אף אחד,כי מה שאת עושה למעננו זה מעבר למה שאת עושה אפילו בשביל עצמך. תשארי כמו שאת את לא חייבת לתת לנו דין וחשבון,כי מה שאת מעניקה זה ממש מלאכת קודש. וחוץ מזה אנו אוהבים אותך כי את אמיתית,ולא מורחת מסביב. אז באמת תשארי כמו שאת כי אביב שלנו היא היחידה,אין לנו עוד הרבה כמוך. בידידות ובהערצה....דניאל.

היי, דניאל "קרעת את ליבי", ועכשיו שנינו בוכים... אתה מקסים, כל כך מעודד תמיד, זוכר את המכתב הראשון שלך אליי, בו כינית אותי "גברת נכבדה ?" סתם בשביל להראות ממה ידידות יכולה להתפתח. אביב.

אני חייבת לכתוב לך עוד דבר אחד. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שתצאי בהרגשה ש"נמאסת על האנשים כאן בפורום", ואני מצטטת כאן דברים שאת אמרת בהודעות קודמות, כי זה יהיה ממש לא נכון. יש לך את המקום שלך כאן בפורום, והוא מקום חשוב, ואני לא רוצה שתרגישי שהמקום הזה נלקח ממך, כי הוא באמת שלך. לכל אחד שכותב כאן בפורום יש מקום, והדברים שאת אומרת הם חשובים ומשמעותיים בשבילך, בשבילי ובשביל עוד המון משתתפים שפתחו בפנייך את ליבם והושיטו לך יד לעזרה. רק תנסי לקבל גם את העובדה שכל אחד מהמשתתפים כאן שם את הגבול במקום שמתאים לו, בזמן שמתאים לו, בהתאם להתמודדויות שלו, ובהתאם לקשיים שלו. ושוב אני מדגישה, שהגבול שאני שמתי הוא שלי ורק שלי, ולא קשור לדברים שאמרת, אלא נובע אך ורק מהעובדה שאני עוברת ימים קשים, וצריכה את הכוחות שלי לעצמי כדי להצליח במטרות שהצבתי לעצמי. פשוט מנסה לנשום עמוק, להתרחק קצת, ולקחת קצת אויר בתקופה הלחוצה שעוברת עלי, ואת תמיד יכולה ומוזמנת להגיב כאן או במייל האישי שלי. ושוב סליחה, אביב.

שלום לכם, אוטוטו זה יישמע כמו טלנובלה, אבל באמת חבר'ה הצלחתם לרגש אותי. היכולת של כל אחד מכם לתת, להעניק, לעטוף אחד את השני במילים חמות ומעודדות... יישר כח! טלי פרידמן

היי טלי, תודה על הכל, אין לי באמת מילים להביע את הערכתי, כל מה שאני יאמר או יכתוב לא ישקף כלום ממה שאני מרגישה, זו בדיוק התקופה שבה ה"אלוהים" הקטן שלי נושא אותי על כפיו במקום ללכת לצידי וללוות, ואני יודעת שזה לא קל... אביב.

שלחתי לך מייל, אביב.