אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי בדיוק הייתי בכתיבת השורות האלה - קשה לאבד משהו בתוך עצמך, כי אף אחד לא רואה לתוך שם, אף אחד לא יכול לעזור לך לחפש- ואז נעלמה לי ההודעה, וכבר הייתי בסופה, ורציתי לשחזר, אבל גם היא נעלמה בתוכי ואין לי כוח לחפש אותה שוב. אודי, בלי להרחיב הרבה, אחרי שהצקתי לו הוא התקשר, ואנחנו נפגשים ביום שישי שיבוא..עצוב לי, כי רק אז חלחלה לתוכי ההבנה שזה כבר לא תלוי בו, שמשהו נצרב בי ולא ניתן לחזור לאחור. שאני כבר לעולם לא אוכל לסמוך עליו. לאהוב.. אתה יודע..שמתי לב שרק על זה אני כותבת פה, וזו בכלל לא אני, יש עוד ככ הרבה ממני, ובכל זאת מרגישה ילדה קטנה ונטושה..איך אלך ביום שישי? אין אף אחד שיגן עליי מפניו שם. ואני יודעת שהוא יפגע בי. ואני מפחדת שאעשה לעצמי משהו. אולי אבקש מחברה לחכות לי כשאצא..אולי אבוא לכתוב פה. אני עצובה. ובוכה..וככה מתחיל לו השבוע. באסה. ככ תודה שאתה פה אופיר
הי אופיר, מעניינת תחילת ההודעה: אובדן, חיפוש ונסיון לשחזר...באמת באסה להתחיל כך שבוע. גם אנחנו נחכה כאן, וכשתצאי - את מוזמנת לכתוב. ומצד שני, באופן פרדוקסלי - צריבות שלא ניתן למחוק. לגבי מה שאת מביאה לכאן, אני מניח שזה לא כל מי שאת. זה מה שאת מביאה, ועכשיו. בבוא הזמן יתאפשר גם לחלקייך האחרים לבוא לידי ביטוי. בינתיים - זה מה שנכון וזה מה שמתאים. ומקווה שהשבוע יתחיל טוב יותר בהרגשתך... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
