אודי...

היי אודי מה שלומך? מחר יש לי טיפול,אני חושבת אולי לטלפן הערב להגיד לו שאני לא יכולה לבוא מחר ,לא יהיו לי כוחות להגיע לשבת שם שעה שלמה ולגרום לדמעות להישאר בפניםזה מצריך ממני לבזבז כוחות ואנרגיה שבאמת שאין לי עכשיו,ואני יודעת שמחר (אם אלך )אני אצא מהפגישה לגמרי באפיסת כוחות יותר ממה שאני עכשיו. זה קשה לשבת שם לדבר על הדברים הכואבים ולצאת. ולעבור לסדר היום.. אחרי פגישות קשות אני צריכה זמן להתאושש אז לפעמים אני הולכת חצי שעה -שעה ברחוב סתם ללא מטרה מעשנת בשרשרת(כדי להירגע) וחוזרת הביתה או ממשיכה בעינייני הרגילים. אתה בטח חושב עכשיו שאני משוגעת.. זה פשוט קשה לי המעבר החד הזה,מלצאת מאצלו ולחזור אח"כ "לשגרה",כאילו לפני שניה לא בכיתי את נישמתי למוות. אודי ,אני משוגעת בעינייך? אתה לא יכול לאבחן אותי על סמך כמה מילים שאני כותבת כאן, אבל בכל זאת ,מה אתה חושב עליי? אוף,אודי אין לי כוחות מחר להתמודד עם עצמי,בטיפול . לבטל או לא לבטל? אתה יודע, אני מרגישה שקשה לי לסמוך עליו השבוע קרה משהו ממש עצוב גם(אבל לא רק) בגלל זה הייתי בדאון ( אבל לא שיתפתי כאן .למרות שרציתי ולמרות שהזמנת אותי לא הייתי מסוגלת..כי המקום הזה לא מרגיש לי כל כך בטוח...)רציתי להתקשר אליו אבל לא התקשרתי למרות שהוא יודע כמה קשה לי ובאיזה מצב אני הוא אף פעם לא הציע לי . לא אכפת לו להשאיר אותי לבד. וזה זכותו,שלא יהיה לו אכפת הבעיה היא אצלי שקשה לשבת מול מישהו לומר לו את כל שעל ליבי ולדעת שזה רק העבודה שלו ולא אכפת לו ממני באמת. אשמח לתגובתך,אודי,אגב ושמתי לב שאתה אף פעם לא עונה לשאלות המשך שלי, יש סיבה לזה? אתה לא חייב לענות על זה סתם שאלתי לדעת אם גם לך נמאס ממני? שבוע טוב, חן