לעצמי

אני רוצה להגיד תודה. המטפלת שלי היא מתנה גדולה בשבילי. אנחנו רק בהתחלה, 4 וחצי חודשים, אבל אף אחת לא יכלה להתאים לי כמו שהיא מתאימה. היא כל כך קשובה.. גם למה שאני אומרת וגם למה שאני שותקת. לא יודעת איך היא יודעת להיות כל כך גמישה.. להעלות אפשרויות והסברים משלה, אך לזנוח אותם לטובת אלה שלי בלי להתעקש בכח מיותר על התמונה שהיא מכירה. היא כל כך מלאה ועשירה, ובכל זאת, מצליחה להיות "ריקה" עבורי ולברוא אותי מחדש כל פעם. לא לברוא אותי ממה שהיא כבר מכירה, אלא לתת לדמות שלי להיות משורטטת בקצב שלי, מהמילים שלי, מהשיחה המשותפת. היא מיוחדת במינה. באמת. ויש עוד כל כך הרבה מה לספר, ואנחנו עדיין בשבילים הצדדיים, אבל היא יודעת, וגם אני, שלאט לאט נגיע למקומות הכואבים. לפעמים אני מנסה לאמוד את הקצב שלי.. האם הוא איטי מדיי? האם מתאים גם לה?, אבל התחושה שהיא נותנת לי מרגיעה מאוד. "כמו שאת זה יופי" היא אמרה לי פעם. וכך אני מרגישה. שאנחנו מתקדמות בקצב שלנו. פנימה. והיא אוהבת את איך שאני מתקדמת. (וגם אני). אני מאוד אוהבת אותה. אם רק יכלה לשמוע את קולות מאחורי הקלעים שלי. את הלבבות המתפעמים של החלקים הביישנים שלי. היא באמת מיוחדת. כל כך נחמדה. וגם מצחיקה הרבה פעמים :-) כל כך מדברת אליי... בבחירת המילים, במקומות בהם היא נעצרת לשאול.. כל כך קשובה. ולא תמיד אני יודעת כמה זמן אצליח להתמיד, וזה לפעמים מדאיג, אבל כל כך רוצה להיות בידיה הטובות. ו-mp, התמונה ששלחת כל כך התאימה... "גוזל" היא קראה לי באחד המפגשים הראשונים שלנו.. (ידעתי שאוכל לסמוך על הניחוש הנבון שלך ..). סיפרתי לה על החלום שלי עליה.. על חלומות נוספים, ישנים.. כל כך הרבה יחס ואהבה קיבלתי.. ביקשה לכתוב אותו כשאני מדברת וביקשה שאנסה לכתוב את חלומותיי העתידיים.. אני לא רגילה להתייחסות כזו, של כבוד כמעט, לדברים שהם שלי. חלומות תמיד נראים לי עניין זניח, שעדיף להתהפך בסופם ולהמשיך לישון. כל כך הרבה התייחסות גם לחלקיי הזניחים.. הייתי מחבקת אותה אם יכולתי. וכמה היא איתי.. נכנסת איתי להלך הרוח שלי בפגישה.. נעשית שקטה ושקועה כמוני.. מלווה אותי לדלת ונפרדת בלחישה.. איך היא מצליחה לספוג אותי כך? כמה מקום יש בה?! איך היא יודעת להרגיש אותי ולאמץ את השפה שלי כך? שנה ותשעה חודשים עם הגברת שלי, עיקר העיסוק שלי היה "האם היא אוהבת אותי או את העניין שיש לה לטפל בי? האם אני אוהבת אותה או רק רוצה לאהוב?" אלה שאלות שבכלל בכלל לא עולות בי עם המטפלת הנוכחית. גם לא מביך אותי באותה מידה לקרוא לה מטפלת ולא "הגברת שלי".. כי כשמדובר במישהי כמוה, שאני מעריכה ומוקירה את הקירבה שלה, זה פחות מביך. ובטח לא מעליב להיות "מטופלת".. עדיין קצת צורם, אבל לא באותה המידה. תודה.

זה ממש מדהים

קראתי כבר בלילה. לקחתי את הזמן לחשוב... וזה מופלא בעיניי מה שכתבת. לקח אותי לכל הפגישות האחרות שלי, תקופות בטיפול שלא כתבתי עליהן כאן, ושאולי כן היה נכון לכתוב - כמוך.

זה הרי החלום של כולנו...

זה דבר נדיר,תשמרי עליו! בהצלחה