חלמתי חלום על הפורום.. ועוד מחשבות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
חברים (חברות :)), לא לצחוק עלי! אבל מה לעשות..? המקום הזה הגיע לי עד לשעת השינה הפרטית והמתוקה שלי.. :) אם כך, רוצות לשמוע..? :)) בחלום, הפתיעה אותי בביקור בביתי, אחת המשתתפות בפורום. אני כמובן הגבתי בהלם ורק אח"כ, כשנרגעתי, יכולתי להתחיל לדבר איתה. אחרי הכל, זאת חשיפה רצינית.. קודם כל היא הייתה מותק של בחורה :) עור בהיר ושיער חום כהה כמעט שחור,עיניים חכמות ומבט מסקרן. היא הייתה צעירה מאוד.. בתחילת שנות ה - 20.. ולא הבנתי איך בגיל כל כך צעיר, יש לה כזה ניסיון חיים.. חכמה שהכרתי מהשיתוף שלה בפורום.. אני זוכרת שכל הזמן ניסיתי להבין איך היא ידעה מי אני בחיים המציאותיים.. מה שמי הביולוגי.. ואיפה אני גרה..? ישבנו ודברנו.. זאת הייתה שיחה אינטימית ושקטה.. שיחה שהתמיהה בה לא הפסיקה להפתיע אותי. הוחמאתי מאוד שהיא באה לבקר דווקא אותי.. אך לא הבנתי מדוע.. היו עוד חלקים לחלום אבל אני לא כל כך זוכרת; משהי נוספת מהפורום פגשה אותי ברחוב.. כמובן שעוד יותר הופתעתי.. התחלתי לדאוג שאני יותר מידי חשופה.. אבל עדין, דברנו. בכל אופן, גם נהניתי מזה.. מהיחס.. מתחושת השייכות.. ותשומת הלב ואיך כל זה מתקשר אלי בחיים..? יכול להיות שגם אני נכנסת לפחדים שמא יגלו מי אני באמת, למרות שאני לא בדיוק מתביישת במה שאני מביאה לפה, אבל אני כן חושבת שזו אינפורמציה פרטית ואישית ביותר.. אני גם יודעת שממש קשה לי להבין (במציאות) איך יכולה להיווצר קהילה כזאת מעניינת, אבל זה לא באמת קיים.. בהפסקת חשמל אחת הכל נגמר. ונשאר רק הזיכרון שאת לא בטוחה אם הוא דמיון או לא.. מעבר לאלקטרודות אין כלום. אין דרך לפגוש את שהיה והתמיהה על מי ומי תישאר לנצח, תלויה באוויר. מה קורה פה באמת..?? אני חושבת שבאיזשהו מקום אפשר להקביל את העולם הווירטואלי לסוג של מוח ציבורי המורכב מרקמות זרות שאיכשהו מתחברות להן יחדיו.. מחשבות אישיות, דברים שמעובדים פנימה מבלי שייוודע עליהם למי שלא חלק. חשופים אנו בעצם לכל.. אך מספיק שנלחץ לו על מקש Exit קטנטן (כמה הזוי..) .. ואנחנו בחוץ. כשהמחשבות מתבצעות בתוך המוח האישי שלך, בראש הפיזי ולא הטכנולוגי, אזי הוודאות שזאת מציאות היא ודאית. אולי משום שמציאות בעיני מערבת מעשיות גם, אולי משום זאת אני לא מסוגלת להבין עד כמה המוח הציבורי הזה הוא אמת. אולי הוא פשוט אמת מסוג אחר..? העולם הווירטואלי יכול לקבל אינפורמציה מאדם מסוים, יותר מאשר כל החברים (המציאותיים) של אותו אדם ידעו עליו יחדיו, בחייו. השאלה המתבקשת היא; במה באמת נמדדת חברות..? האם יכולה חברות להימדד רק בדיבורים..? אפילו אם מדובר בדיבורים על מעשים (חיבוק למשל)..? האם עובדת חוסר היכולת להגשים חברות כאשר היא וירטואלית, מבטלת מן החברות..? ובמה בכלל, מתבטאת חברות מוגשמת (כלשהיא)..? אחד הדברים שמניעים את האדם להתנהל בצורה כזו או אחרת (בד"כ ממקום לא מודע), הוא הרצון להיות שייך. להיות חלק. להרגיש קיים. שווה. כל אחד מאיתנו צמא לשייכות, כצורך קיומי, על כן נרצה לשהות במקומות בהם זה אולי יותר אפשרי. אנשים שיתקשו להרגיש שייכים בתוך עצמם, יתקשו להרגיש שייכים בכל מקום אליו יגיעו, בין אם זה וירטואלי ובין אם זה מציאותי. אבל אנשים כאלו (וגם לא כאלו) ימשיכו לנסות. למלא אחר הצימאון הטבעי הזה. בפורום שכזה, פורום קהילתי משהו, כל שותף ישמח לדעת שהוא לא רק כותב אנונימי אלא אדם בעל דעה ורגש, אדם ששווה התייחסות. ולפעמים זה רק אתה אודי, שמתייחס ולפעמים הרבה מעבר. אני מאמינה כי יש משהו ממכר ביחס שמקבלים פה. הגם שהוא יותר מוגן. מוגן משום שבמידה וקורה משהו שלילי בחוויית המשתתף, יכול הוא ל'ברוח' או לעזוב את הפורום מבלי להצטרך לשאת בתוצאות קריטיות וכן, מוגן משום עובדת היותו אנונימי אבל עדין שייך (אם הצליח למצוא שייכות גם איפשהו בתוך עצמו). במציאות, אדם אנונימי לעולם לא יהיה שייך. על כן, בכדי להיות שייך, חייב אתה להיות פחות אנונימי, פחות מוגן.. כאן ההתמודדות תהיה מורכבת יותר. קשה יותר. מציאותית. אולי משום כך נוצר העולם הווירטואלי הזה..? היכולת להרחיב אופקים, להרגיש סיפוק רחב יותר, לפרוס זרועות, להלחם, לדעת שהדברים שבך (על כל המשתמע מכך) נאמרים.. וכל זאת, בלי להיפגע..! (או להיפגע פחות..) ואולי.. אולי גם ללמוד על עצמך יותר.. אין ספק. יש הרבה טוב במקום הזה. אבל אני עדין תוהה. ~נילי~
הי נילי אמרת דבר מאוד נכון.. אנשים במרחב הוירטואלי יכולים לדעת על מישהו הרבה יותר מאשר הקרובים לו בעולם המציאותי.. זה קצת מפחיד.. אבל יש בזה גם משהו קצת מרגיע.. קצת יותר מאפשר... במובן מסוים... חברות נמדדת בהמון דברים.. החל מאכפתיות האחד מהשני, רצון להיות חלק מחיי האחר (במידה כזו או אחרת), לחלוק כל מיני דברים- גם טובים ומשמחים וגם כאלה שפחות.. ועוד כל מיני דברים... אני חושבת, ויותר מכך, אני יודעת שחברות יכולה להיות אמיצה וטובה גם אם היא וירטואלית.. או לפחות מתחילה באופן וירטואלי... ו.. זה הכי בסדר לתהות.. כמה שמתאים ונכון לך.. ו.. חלומות מעניינים יש לך.. :) שיר
הי נילי, חלמת על הפורום, כלומר - הפורום מהווה חוויה רגשית משמעותית עבורך... (אגב, גם עבורי, וגם עבור רבים מאוד המשתתפים כאן, מי באופן פאסיבי ומי באופן אקטיבי...). לגבי החלום עצמו, לא אפרש (אני זקוקו לשם כך לאסוציאציות שלך, וביטאת חשש לפרטיות - כך שלא כדאי...). אולם ארצה להתייחס למחשבותייך לגבי האינטימיות האינטרנטית, לשאלות של קשר, שייכות, חברות... אלו שאלות מרתקות, המעסיקות אותי מאוד (מי שעיין במאמרים שכתבתי בנושא הקשרים והרשת יכול להתחיל ולהבין עד כמה...). אני סבור (בדומה לך) שהרשת עונה על צורך אנושי בסיסי ביותר - הצורך לחוש נראים, להרגיש שמקשיבים למחשבותינו ורגשותינו, להרגיש שייכים, מוערכים, אהובים... ובמה זה שונה מהחיים? יש שונה, כמובן (מוסווים, לא יכולים לחבק "באמת", מחליפים זהויות) אבל יש גם דומה: נוצרת חוויה אמיתית. החוויה אינה וירטואלית, לפחות אל יותר מהוירטואליות שיש בכל קשר ביןאישי... (היא נמנעת יותר, כמו שכתבתי בתחילת הפיסקה...). גם חלום בהרבה מובנים הוא אמיתי (מבחינת התוכן הרגשי שהוא מביא לביטוי...), אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
