רוצה להבין

למה תמיד אני לוקחת על עצמי את האשמה?? ורק אחר כך שמה לב שהצד השני אשם או לפחות גם אשם באותה מידה כמוני? נורא מהר מקבלת את האשמה על עצמי, אם זה מרשויות, בעימותים עם אנשים, בעוד שלא רואה בכלל את האחריות של הצד השני. בדרך כלל לוקח לי זמן עד שזה קורה ובינתיים "אוכלת אותה" וגם אז בדרך כלל זה מישהו מבחוץ שמאיר את עיניי. צריכה שיצילו אותי מעצמי

אודי, אתן דוגמא ואז אולי יהיה יותר ברור. תאונת דרכים. הצד השני התנהג כאילו הוא הצודק ואני הטועה ונורא בקלות קיבלתי את זה שאני האשמה בתאונה. בהמשך נזכרתי (בעזרת חבר) שאותו נהג גם עבר עבירה. כלומר שנינו היינו שותפים לעבירה ואולי אפילו הוא יותר (לא רוצה לפרט כרגע כדי למנוע זיהוי). הבעיה שזה מאד סימבולי לחיי. פעם עברתי חרם כיתתי כי חשבו שעשיתי משהו שלא עשיתי (מישהי אחרת עשתה וכמובן שלא משהו שהצדיק חרם)אבל עד שזה התברר, לקחתי על עצמי את האשמה והייתי משוכנעת שכולם צודקים ושאני אשמה ושמגיע לי להיענש. גם כשמנסה סתם להגן על עצמי, אני נכנסת לסערת נפש ,מסתבכת במילים ולא מצליחה לעשות זאת בצורה מוצלחת. זה מאד מתסכל ומלחיץ. אני במתח מהפעם הבאה שבה אצטרך להגן על עצמי ואיכשל. לא יודעת אם הצלחת להבין זאת הפעם. מקווה שכן ושתצליח לעזור לי להבין