היי T.M

החלטתי לענות לך כאן כדי שלא אתפספס.. לשאלתך בעניין הנגינה, למה הפסקתי ? אז גם לי לא ממש ברור.. אתחיל מזה שהתחלתי ללמוד בגיל יחסית מאוחר 17(!) אף שמגיל צעיר זה היה החלום שלי (אשר לא מומש, מסיבות כלכליות ומסיבות של חוסר מודעות הוריי לחשיבות העניין). בכל אופן הסיבה להפסקה הייתה הסיבה הלא מפתיעה - של דכאון על כל המתלווה אליו, תחושת עייפות, חוסר טעם ותכלית ,שאני לא מספיק טובה וכד' היו נקודות בזמן ועדיין, שניסיתי להלהיב את עצמי לחזור לנגן, אולם התסכול על כך שהכל "הלך לאיבוד" הוציא לי את הרוח מהמפרשים. וגם אני קצת סקרנית.. אמרת שבנוסף לאהבת הספרים את אוהבת בע"ח. את מגדלת עוד בע"ח פרט לכלב אוהב הקקטוסים? ועוד משהו.. אהבתי את רעיון מועדון הספרים ש"הקמת". אני בתקופה של נבירה בנפש אז מתעניינת כרגע בתחום הזה - (יורם יובל וארווין יאלום) אך רשמתי לי מהמלצותייך, ומהמלצות שוש, סיוון, אופיר - (בתקווה שתתחלף התקופה..) ועוד.. -- מה זה ל"ת? ואם את יכולה להסביר איך את מקבלת את ההודעות לפני שמתפרסמות בפורום? לא ראיתי שהאי מייל שלך מפורסם כאן..? אז לאור שאלותיי המרובות, תרגישי נוח לשאול אותי מה שאת רוצה ואני אבחר מה ואיך לענות וכך גם את. סגור?

אי לא חושבת שיש, באמת, דבר כזה "מאוחר" כשמתייחסים להגשמה של חלום... אנשים מתחילים לעשות דברים בכל מיני שלבים בחיים; לשכנים שלי יש בן שהתקבל - ובקלות - ללימודי רפואה. אחרי 4 שנים הוא החליט, שזה בעצם בכלל לא מה שהוא רוצה. הוא פרש, עבר ללימודי פיזיקה והיום הוא חי בארה"ב ומצליח מאוד בתחום שלו. לחברים של ההורים של יש בת, שסיימה תואר ראשון במדעי הרוח (לא זוכרת באיזה תחומים), החליטה שזה לא מה שמעניין אותה והיום - היא עוד לא בת 30 - היא שפית. איך משהו שלמדת יכול "ללכת לאיבוד"? זה כבר שלך. וזה אולי נכון שתמיד אפשר להשתפר, אבל ביחס למי היית צריכה להיות מספיק טובה? זה היתרון שבבית פרטי, ולא דירה בבניין משותף - יש חצר. יש בבית שני כלבים - אוכלת הקקטוסים (לשעבר, היא נגמלה מההרגל מזמן) ועוד גמד קטן. חוץ מזה יש גם 9 חתולים (היו 11, אבל נאלצתי להיפרד מ-2 בשנה האחרונה וזה לא היה קל, בהתחשב בעובדה שאני מאשימה את עצמי שהרגתי אחת מהם, ולא יכולה ומוכנה לסלוח לעצמי). מעבר לזה - מאכילים גם קבוצה גדולה של חתולי רחוב (אחרי שדאגנו לסרס ולעקר אותם). יש בחצר גם חמוסים וכלוב גדול מאוד עם כל מיני תוכים. וזהו. פעם היה הרבה יותר (דגים, מכרסמים, עופות...), אבל עם הזמן החלטתי לצמצם. את יורם יובל לא קראתי. כל הזמן דוחה את זה. וזה קטע הזוי. אנשים שמכירים אותי כל הזמן שאלו אותי - כשהספר הראשון שלו יצא, "נו, כבר קראת את סערת נפש של יורם יובל?" כאילו שאני חייבת לקרוא אותו בגלל שאני אני. את ארווין יאלום קראתי חלקית, במובן של חלק מהספרים. הי, נזכרתי במשהו בענייני ספרים. קחי פתק וכלי כתיבה. לקחת? יופי. אם עדיין לא קראת, אני מאוד ממליצה על שני הספרים של פטריק קייסמנט: "ללמוד מן המטופל" ו"להוסיף וללמוד מן המטופל". הם לא ספרים חדשים, אבל השם מעיד על התוכן - קריאה מזווית שונה לגמרי על התהליך הטיפולי. ל"ת בכותרת פירושו ללא תוכן. זה אומר הודעה בלי תוכן, אלא רק כותרת. ככה מי שרואה את הכותרת יודע, שהוא לא צריך ללחוץ עליה. כשמכניסים הודעה או מוסיפים תגובה, יש אפשרות להכניס גם אימייל (תסתכלי רגע למעלה, בין מחבר ההודעה לכותרת שלה). שם אני מכניסה את המייל שלי, שהוא כמובן "המייל של הפורום", ולא המייל השוטף שלי. זהו. כרגע אין לי שאלות נוספות אלייך... ואני לא אמציא כמה סתם בשביל להציק לך. אני שומרת לעצמי את הזכות לשאול בעתיד, על סמך ההסכם שהצעת. לילה טוב.