ל t.mind

הי. תודה לך 'טימי' יקרה, על ההתייחסות להודעתי האחרונה (שכבר התיישנה).תודה ששמת לב. זה היה מאד משמעותי בשבילי להרגיש נראית על ידי מישהו ותודה זו מילה קטנה. -תודה (בכל זאת אומרת אותה שוב..)- שקיבלת אותי כמו שאני. - אני לא עושה זאת בשביל עצמי. קשה לי במיוחד לאחרונה להיכנס פה לפורום. מרגישה נדחקת לפינה, כי אין לי כוחות להיאבק כדי שישמעו אותי (וסליחה מאודי - אבל) מרגישה שזה מה שצריך אפילו פה, כדי לשרוד. גם אין לי כוחות, לשאת את התחושה שניסיתי ונדחיתי/או שהתעלמו ממני. וכמובן שלוקחת את האחריות על כך. בעיה שלי שפשוט נפלתי כך לתוך תקופה שאזלו ממני הכוחות ואולי יותר רגישה. מרגישה לא מספיק טובה בשביל הפורום הזה, כי אין לי כשרון יצירתי לכתוב משהו שנון כמו שאודי אוהב או ידע מוזיקלי יוצא דופן שירשים אותו. מצחיק . כאילו נדרשים תנאי קבלה כדי להיכנס לפה.. וגם בהם לא עומדת (לא חדש לי להיכשל). מתנצלת אם אני ב"תקופה אגוצנטרית". פשוט אזלו לי כל הכוחות.

הי. משום מה נתפסתי למה שכתבת - "ידע מוזיקלי יוצא דופן"... טוב, לי יש? לא! יש מוזיקה שאני אוהבת לשמוע, שעושה לי טוב. מוזיקה לכל מצב רוח. אני לא מבינה בקולנים ולא יודעת לקרוא תווים. אין לי שמיעה מוסיקלית ואני זייפנית איומה! אבל בטיפול אנחנו מתקשרות, לפעמים, גם באמצעות מוזיקה... וזה מוזר, כל היום אני חושבת לעצמי, שכבר זמן מה לא יצא לי לשמוע נעימה כלשהי, שאני מאוד אוהבת... אז שמתי אותה ב-youtube, בחרתי סגנון חי יותר, עם ליווי, הפעם... עבורי זה רק מדגיש את הנעימה עצמה ואת מה שהיא מסמלת. ואז קראתי את ההודעה שלך. והחלטתי פשוט לצרף לך את הקישור ל-youtube: http://www.youtube.com/watch?v=CAsTHHh3ZG0 אגב, תגלי שזו נעימה מוכרת מאוד... הרבה מכירים אותה, ורק לא יודעים לקשר בינה לבין שמה (The Lonlely Shepherd) ולבין האמן (Zamfir). שמעתי אותה אלפי פעמים... אני פשוט שמה על Repeat כשאני במצב רוח ה"זה". וככל שמקשיבים יותר, ככה שומעים את הבדידות שהחליל מעביר... יש לי אפילו תמונה בראש - הרועה יושב לבד על גבעה, מתחת לעץ ומחלל. למרגלות הגבעה רועה לו העדר בנחת. ושום דבר לא מפריע את התמונה השלווה הזו. מיקה... אני לא חושבת שמצפים ממך פה למשהו "יוצא דופן" - הבנה במוסיקה או שנינות כלשהי. רק תהיי את כשאת יכולה להיות. זה הכל. בלי להתנצל על כלום.

תצחקי אבל אני מאד אוהבת מוסיקה. גם פעם ניגנתי.. והיום בעיקר נהנית מהאזנה. וללא מוסיקה , אני חושבת שלא הייתי חיה היום... בתקופות הכי "נמוכות", המוסיקה הוציאה אותי ועדיין(!) ממצבים קשים עם עצמי. בכל אופן את נעימת הרועה של זמפיר, מזמן לא שמעתי והיה לי ממש כייף ומרגיע להאזין לה שוב בזכותך. מרגישה שחוזרת מחופשת מחלה... לאט לאט חוזרת לעצמי היותר שפוי ופחות קורבני (מקווה שלאורך זמן-זה כבר לא כ"כ בשליטתי) תודה שהיית שם בשבילי. מקווה שאת מרגישה טוב. לפי פעילותך החיובית בפורום נראה שכן. לא תמיד מגיבה, אך אוהבת לקרוא את שאת כותבת. שיהיו לך ימים טובים ויפים.

היי. זו פשוט מין תקופה כזאת... גם כמו שאולי הבנת, הייתי פעם X . לא יודעת למה , אבל מאד מהר מרגישה מחוקה. לעיתים תוהה אם באמת קיימת.. יכולה להעביר יום שלם, במקום עבודה ואח"כ בבית בלי לדבר כמעט ומבלי שיפנו אליי. לא שזה מה שרציתי לומר לך... רק שזו לא בעיה שלך ויודעת שאתה עושה את המקסימום שאתה יכול. תודה, מיקה. (ואולי "התפזרתי" עכשיו כדי להרגיש נוכחת)

מיקה יקרה, אם אפשר אצטרף לרגע... רק לומר לך, שאפילו שהפורום מתקדם פה בקצב בלתי עקיב לי וההמולה גדולה, קשה לי לא לשמוע דווקא את הקולות החרישיים-צועקים של מי שמרגיש נעלם ונבלע. ולהגיד לך עוד משהו, גם מי שמנסה לעשות מופעי קרקסנות כדי להרשים, (משערת שאני נכללת שם) זה אולי טוב בשביל התחלה, ואולי גם לא (מתוך חרדה להיתקל במגבלות ולא לעמוד בציפיות הגבוהות שהוצבו לכאורה), אבל אחר-כך אנחנו הופכים להיות השכנים המוכ?רים ההם, ואותו היי של ריגוש של התחלה מתמתן, ולהערכתי גם רוב הזמן נשאר מתון עם פיקים של דברים מרגשים קצת יותר מזמן לזמן. אבל אנחנו עדיין קיימים, וככל הנראה, מישהו זולתנו זוכר אותנו בנפח לא זניח של זמן פשוט כמו שאנחנו. אני מקווה... היי בטוב. לכולם יש מקום, "רק" צריך לקחת... יודעת שלא פשוט, מקווה שיהיה בסדר. (mp)

הי mp , צדקת באומרך שלכולם יש מקום ובאמת לכל אחד יש זכות להביע את עצמו באיזו צורה שיבחר. (בתנאי שיעמוד בכללים..). ואם מדובר בהפגנת כשרון מסויים אז הן הוא והן כולנו נתרמים מזה. וכאן חייבת לציין הערצתי מהידע שלך במחשבים כי אני ממש בורה בתחום. הקושי שלי הוא בהרגשה בסיסית שלי ולכן ברגע שיש התעלמות מהודעות ולא תמיד כולם נענים (ואני בהם) אז אני מרגישה מאויינת (אם יש מילה כזאת), כי תלויה (ושוב, בעיה שלי) בהתייחסות של אחרים ונמוגה כשהיא איננה (גבולית?). נכון גם שהתרגלתי בפורום הקודם, שכל הודעה וכל מילה זוכה להתייחסות ולאמפתיה. אבל שם היו שלושה אנשים וכאן אדם אחד, שכל הנטל רק עליו ועושה כמיטב יכולתו.ומי יודע מה יותר טוב ממה? זה כמו הורים מגוננים-יתר והורים שמתעלמים (2 קיצוניויות)- שניהם מזיקים. אבל הורים שיודעים מתי לנהוג כך ומתי אחרת - הם ההורים המודעים והבריאים. ולנו נותר רק לנסות ללמוד מכל דבר.. ערב נעים

מיקה ו - mp רציתי לכתוב לכן שחבל על כלכלת האסימונים, אבל אז ..נזכרתי איך חשתי בתקופה שליאת, ואחר כך אורנה, ואחר כך מלי, היו פה..והרגשתי כל כך בלתי נראת.קשה לי אפילו להסביר למה, כנראה שלפעמים יש לאנשים מסוימים חיבור טוב יותר, ותמיד רציתי שיהיה לי את השיח היותר אישי. ואני שמחה שיש לי תקשורת טובה עם אודי...דווקא בתקופה האחרונה לא מתאמצת, כותבת מה שבראש שלי..אבל אני בטוחה שיש פה לכולם מקום, ואני מקווה שתדעו שאני חושבת שכולן פה יקרות... שלכן אופיר

ניסיתי כמה פעמים לנסח לך תשובה, ולא הלך... ועכשיו ככה נכנסתי לפורום וראיתי שיש אולי עוד אנשים שמרגישים כמוך. אני מקווה שהדברים שלי יעזרו לך, ולהם. תראי, קודם כל יש משהו במה שאת מרגישה. מה שלי אישית קסם פה בפורום זה דווקא כן זה שיש שימוש בשנינות והומור. זה בהחלט דבר שמקל על הכאב. אז בהחלט יכול להיות שלך מתאים ניסוחים "פשוטים" יותר ו"קונקרטים", וזה בסדר גמור. הכי חשוב זה תמיד לראות את הכוונה. מסכימה איתי שבסופו של דבר, ההתייחסות של אודי, התגובות שלו- הכל מגיע מכוונות טובות? ואף אחד לא רוצה לגרום לך להרגיש שכביכול יש פה "תנאי קבלה" או משהו דומה. ואני בכלל חושבת שלכל בנאדם יש כשרון יצירתי, ובמיוחד אנשים שמסוגלים לכתוב על עצמם, ועל הדברים הכי אישיים שלהם. עוד נקודה חשובה: נכון שיש פה את הבעיה שיש לא מעט פניות, ואודי, כמנהל הפורום, לא מספיק לענות מייד לכולם, אבל עצם זה שהוא עוצר פה כמה פעמים ומציין שהוא יגיב לכולם זה מקסים בעיניי. ההתחשבות הזאת. הידיעה שיש אנשים שמחכים להתייחסות שלך, ושאתה מתנצל שאתה עסוק וכשתתפנה תשיב ותנסה לעזור. ביננו, כמה אנשים בחיים עצמם (ופסיכולוגים בפרט) יודעים להתחשב ובאמת מציינים בכנות שהם רוצים לעזור לך?! אז הוא בסה"כ בנאדם ואין לו אפשרות 24 שעות ביממה לענות, אבל כל הכבוד שהוא עוצר לרגע וכותב שהוא יענה, ושבאמת אח"כ הוא חוזר לכולם ומתייחס לכל ההודעות וכן עוזר לכולם. הלוואי שהסובלנות הזאת הייתה הצרה היחידה שלנו בחיים :)