אודי..

היי אודי, סליחה מראש אם אני מתבכיינת ואם אין לי ממש שאלה ספיציפית , רק משתפת כי קשה להחזיק מעמד. מרגישה שמושכת בחוזקה חבל דמיוני שקשה לאחוז בו ונגמרים לי הכוחות לאחוז,וכשיגמרו הכוחות הכל יתפרק.אני אתפרק.אגיע למצב של שבירה ומפחדת אפילו לחשוב מה יקרה. מפחדת להגיע למצב שאני אתמוטט מרוב עומס מצטבר.. לא יכולה להחזיק מעמד,למרות שמנסה .מרגישה שממש שונאת את עצמי עכשיו,שונאת זה עוד מילה עדינה,אני פשוט מתעבת... המטפל אומר לי שאני צריכה להתייחס לעצמי יותר בסלחנות ובחמלה,כי יש לי ביקורת מאד שלילית כלפי עצמי,אבל אני לא יכולה לא לכעוס על עצמי ולא לשנוא את עצמי. גם עכשיו אני מרגישה סלידה איומה מעצמי שאני בוכה ומתבכיינת.רק השד יודע מה ירגיע אותי. ואיך אפשר בכלל להירגע? נראה שרק בעולם הבא אני אצליח להגיע למנוחה ולחוש הקלה במצב. אני לא מתכוונת לפגוע בעצמי בשום שלב אז לא לדאוג, אבל אני יודעת שרק זאת הדרך להקלה. המצב שלי כבר סופני שרק נשאר לחכות למוות...

היי אודי, תודה על הרצון שלך לעזור ,אתה יודע זה אמנם פורום אינטרנטי אבל מבינים מבין השורות שחשוב לך,אז תודה על כך. העובדה שאני מרגישה שאכפת ממני ושחשוב למישהו זה כבר התקדמות וזה כבר עוזר במעט. מחוץ לפורום קשה לי לשתף אחרים בתחושות הקשות שלי כי אני לא יודעת איך יגיבו, זה אולי קצת חבל כי ככה אני מונעת מעצמי את האפשרות להיעזר,לקבל את התמיכה לה אני זקוקה ואז אני נשארת לבד עם מטענים כבדים לשאת על הכתפיים. וזה מאד לא פשוט המצב.