אודי, זקוק לעזרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אודי אני מצטער מראש על המכתב הארוך נורא. אני בחור בן 32 כמעט ויש לי בעיות קשות בנוגע לזהות המינית. לא פניתי בכוונה לפורום הומואים. כל הנושא של הומואים מוציא אותי מגידרי ואפילו קשה לי לבטא את המילה הזאת.התחלתי לחוש משיכה מהסוג "הלא נכון" כבר בגיל ההתבגרות כשהמשיכה היא עד היום ספציפית לגברים עם שיער קצר בלבד ז"א כל גבר עם שיער ארוך לא מגרה אותי כלל ולא משנה הגוף שלו. מעולם לא באתי באינטימיות עם אישה כל פעם שכבר היה מצב הרגשתי שמשהו עוצר אותי מלשלוח את היד וכיום הבושה מהבתוליות שלי בגיל כזה לא מאפשרת לי לנסות לראות אם יש סיכוי בכלל. אני לא מקבל את ה"ברכה" שקיבלתי מבורא עולם אני לא מסכים איתה, הומוסקסואליות זה דבר לא נכון מבחינתי שלא מוביל לשום מקום, ולכן אודי מעולם גם לא באתי באינטימיות עם גבר למרות שהמשיכה קיימת,לצערי הרב מאוד מאוד. כל מה שרציתי בחיי זה להקים משפחה לגדל ילדים לאהוב מישהי אחת עד עמקי נשמתי ולהתגבר על מכשול המשיכה הלא נכונה שאני חש, תוך כדי שהיא תדע שזה קיים ותקבל אותי ככה. כרגע המצב לדעתי הוא פוביה מסקס ופוביה מנשים בפרט. כל פעם כשרוצים להכיר לי מישהי אז אני בורח פשוט פחד ענק שאני לא מסוגל ושאני לא אצליח להימשך. אני בנאדם משפחתי וחברי שמאוד מאוד אוהב לתת ולעזור לאהובי ואוהבי. טיפלתי 7 שנים באבי החולה שהיה מונשם בבית כתוצאה ממחלה ניוונית.נחשפתי איתו למצבים קשים שאני לא מאחל לשונאי.הוא נפטר לפני 3 שנים ואני מודע לכך שהחבאתי את בעיותי מאחורי הטיפול באבא. ככל שחולפות השנים אנשים סביבי מתחילים ל"הריח" דברים בקשר אלי הרי "לא יכול להיות שהוא לבד כל השנים". התנתקתי מהמון חברים בשנתיים האחרונות כי הרגשתי ש"עולים עלי"... כיום המצב הוא לילות קשים חוסר ריכוז בעבודה חוסר תיאבון לפעמים והרגשת בדידות איומה. החבר הכי טוב שלי שהוא גם השותף שלי לדירה כרגע, הוא האדם היחיד ששמע ממני על בעייתי וגם זה לקח 5 שנים של הכרות עד שבשעת מצוקה פתחתי את הפה מולו וזה היה לילה מלא בכי ורעידות בכל הגוף. כל מילה שהשתחררה היתה כמו אבן כבדה שזרקתי מהלב.אני באמת לא יודע מה לעשות ולמי לפנות אני זועק לטיפול זועק לעזרה. לא רוצה לחיות עם גבר למרות התשוקה שקיימת. אני לא אהיה גאה עם בסופו של דבר אמצא את עצמי חי עם גבר ואהיה מבוייש מהמשפחה והסביבה. אני כן אהיה גאה עם אצליח לשאת ילדים על הידיים ולאהוב בחום את אימם. אני מרגיש שבמידה ואגלה חוסר משיכה מוחלט לנשים אז הלך עלי ולחיים אין טעם וזה כל כך מפחיד אותי המחשבה על כך כמו שמפחיד אותי להזדקן בבדידות ואם אתה שואל אותי אודי במה אני בוחר אז תשובתי היא שאני רוצה לבחור בחיים בלבד אך כרגע אני כבוי. אני יודע שאין פה ניסים אבל אם יש איזושהי דרך שאתה יכול לעזור לי, אין מילים לתודה שאחוב לך. מצטער מאוד על המכתב הארוך והמבולבל (אם אתה עוד איתי בכלל...) ובבקשה רק אל תשלח אותי לפורום הומואים אני לא מסוגל להיות בעולם האפל והמכוער הזה. לפעמים כשאני ישן באים לי חלומות בהם אני מאושר אפילו חלומות שאני מנשק אישה אבל היקיצה מסבירה הכל,ומעירה אותי למציאות של עוד יום של מחשבות וחסר תקווה. תודה למי שהקשיב לי רק בריאות ואושר לכולם שתהיה. אסף.
הי אסף המכתב שלך ריגש מאוד ונגע בי. אני חושבת אישית, שאם היית בן אדם שיכול לשקר לעצמו, ולבגוד בתחושות שלו, כבר היית שם מסיכה על הפרצוף ולוקח לך אישה ומוליד לה ילדים. אבל אתה לא מסוגל להתפשר ורוצה למצוא משהו שיביא לך אושר. לדעתי יש פער מאוד גדול בין מה שהלב שלך חושב לבין מה שהשכל שלך חושב שטוב ונכון. מאוד קשה להתנער ממה שמכתיבים לנו מגיל קטן שנכון וראוי ( תראה את דני שכתב מתחתיך - רק שבמקרה שלו "ברור" לכולם חוץ מלו, שמן הסתם גם אם צועקים לו יומם וליל דמויות סמכותיות שהוא צריך למות, בעצם יש לו זכות קיום מלאה ). פה כבר נכנסת דעתי האישית, בתור בן אדם ששואל הרבה שאלות, בתור תל אביבית (: ובתור מישהי ששומעת כמה אתה כואב: שחיים רק פעם אחת, וחבל, ממש חבל שתיתן לנורמות חברתיות להכתיב לך מה נכון לך. אני יודעת שאתה מאמין שהומוסקסואליות היא דבר רע. הייתי מציעה לך לקרוא את הספר של פוקו "על המיניות", כי הוא מאיר עיניים. כל ההפיכה של ההומוסקסואליות להיות "מהות" הבן אדם, התחילה מסיבות פוליטיות לחלוטין לדעתו, כי ברגע שהנצרות איבדה מכוחה, וכבר לא היה את אקט הוידוי, ואי אפשר היה לדעת מה אדם עושה במיטתו, "הטביעו" את האקט המיני על המצח - היום הומוסקסואל הוא לא רק מישהו ששוכב עם גבר במיטה - "יש לו לבוש מסוים", "הליכה מסויימת" וכו' וכו' - "אפשר לזהות אותו", ולגנות אותו..בעיקר כדי שכולם יוכלו להמשיך לייצר ילדים, שיעבדו ויביאו כסף למדינה. אני חושבת שלקרוא על ההיסטוריה של המיניות ואיך היא נראתה פעם, יכול להיות מועיל...תנסה. מקווה שתמצא את הדרך שלך. אופיר
שלום אסף, ראשית, אני מתפעל ומברך על הכנות שבדבריך. נשמע שאתה מתייסר בלבטים קשים ביותר הקשורים לזהותך. הדבר החשוב ביותר הוא לא לעשות שקר בנפשך. נטייה מינית לא בוחרים. הגישה כיום לנושא היא ביולוגית, וגם אם יש פרמטרים ודרגות חופש הרי שהבסיס, הפוטנציאל, הנו ביולוגי, וככזה - כדאי לקבל אותו ולהיות מי שאתה במלואך. לחיות בשקר, נשוי, משחק כלפי חוץ את "הנורמלי", זו אפשרות כמובן. אך המחיר הוא איום. עליך לעבור תהליך של קבלה של עצמך את עצמך. בעיני אין רע בהומוסקסואליות. אבל בעינך זה פסול ומביש. זה עוד טרם ההתמודדות עם החברה ותפיסותיה. מדוע שלא תוכל להנות מאהבה, ממיניות? ממשפחה וילדים? באחד העצים הקודמים קישרו לכאן כתבה מ- YNET על זוג גאים אשר אימצו ילד (שהוריו התנכרו לו בשל נטייתו המינית. ייתכן שהתהליך ידרוש ממך גם לווי טיפולי - אל תהסס. פרגן לעצמך, בדוק את הנושא ולמד לקבל את עצמך. אני לא בטוח שמדובר בפוביה מנשים (גם זאת תוכל לבדוק בטיפול) אלא נשמע שהנטייה שלך ברורה (ואינך נער שהתהליך בהתגבשות, שם הייתי ממליץ להמתין שנים מספר). התהליך קשה ולא פשוט. אתה מרגיש את עוצמת הקונפליקט. אבל חשוב - היה מי שאתה ב-א-מ-ת. קח את הזמן, גלה את הדרך, אבל בסופה - תדע. הרבה בהצלחה לך אסף, ואתה מוזמן להצטרף ולספר, אודי