כשהמטפל מזלזל?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

13/03/2009 | 21:09 | מאת: קים

התחלתי טיפול אצל מטפל חדש, וכבר בפגישה השלישית הודיע לי כי ייתכן ויאחר לפגישות מעת לעת, ויודיע לי על כך.אמרתי לו שאני לא אוהבת לחכות והצעתי לאחר את הפגישה במעט מראש, אך זה לא התאים לו. בפגישה הבאה הוא באמת אחר בכמה דקות והודיע על כך. זה נראה לי מאד לא מקצועי ולא מכובד שמטפל יאחר. אמרתי לו את זה. בנוסף צלצלתי אליו בוכה כשהיה לי רע, ובפגישה הוא הציע לי שלא לצלצל למטפל..(אליו) אלא לדבר רק בטיפול. זאת משום שבטלפון אמפתיה היתה ממנו והלאה.. דעתי האישית שהוא לא מקצועי, קצת מזלזל . מה דעתך? בתודה.

שלום קים, לדעתי, פחות חשובה כאן דעתי... אם את חשה זלזול - זו ההרגשה, נקודה. יש לדבר עליה בטיפול ולחשוב האם "מתאים" לך טיפול אשר גבולותיו מראש אינם ברורים (איחור) ומאידך - לשיחות הטלפון יש פחות מקום (הקפדה על הגבולות). מסר כפול. איני יודע מה סיבותיו של המטפל, איני יודע מה הסיטואציה. לא מומלץ מה שאת מתארת שקורה. זה גם לא משנה. אם את חשה שמזלזלים בך (ויש לכך הרי בסיס מציאותי, את הרי לא ממציאה...) זכותך להעלות זאת (אפילו חובתך...) ולראות האם ניתן לייצב את המסגרת הטיפולית או להתמודד עם זה בדרך אחרת. אודי

15/03/2009 | 01:09 | מאת: twisted mind

הי קים, יש לי באג רציני שקשור לאיחורים... אולי אפילו סוג של אובססיה - אני שונאת לאחר! זה מכניס אותי ללחץ נוראי. ומאידך אני גם שונאת שמאחרים לי. כשקראתי את ההודעה שלך חשבתי לעצמי, שאני אצל מטפל כזה לא הייתי נשארת! זה לא אומר שאני מציעה לך להפסיק אצלו את הטיפול, ממש לא. אבל כן חשבתי לעצמי, שאולי תנסו להזיז את הפגישה למועד אחר לגמרי, כזה שלא כרוך בהגעה שלו ממקום אחר או באופציה של איחור מצידו? וגם, ואני מתנצלת אם זה נשמע בוטה (זה אחרי שאני מנסה לעדן קצת את המחשבות שלי), מה זו האמירה ה...אומללה הזו שבטלפון האמפטיה ממנו מהלאה? באמת כדאי שתדברי איתו על תחושת הזלזול שלך... אני יכולה להבין אותה... ואני יודעת, שלא הייתי מחזיקה מעמד ככה בטיפול, אלא אם הייתי נכנסת לבירור מעמיק.

15/03/2009 | 10:29 | מאת: קים

הי twisted mind תודה על תגובתך. תודה גם לאודי , כמובן. מאוד נגע לי שהתייחסתם לכתוב. החלטתי להפסיק את הטיפול, הייתי צריכה לגבש דעה, אבל תחושת הבטן שזה לא מתאים כבר היתה מגובשת. אני יודעת שיש מטפלים שלא אוהבים שמתקשרים אליהם כי זאת פריצת גבולות, ויחד עם זה אני חושבת שמטפל צריך "להיות" שם כשצריך , גם אם זה לא "מצב חירום", כי הרי מצבי חירום הם סובייקטיבים..

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית