פורים לא שמח!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אומרים מיתון קשה,אז התחשבתי. שקל לא הוצאתי על תחפושת. ללא אביזרים,ללא איפור. והתחפשתי לעצובה מאוד. הכאב שבלב,העיניים העייפות, הדמעות הדמעות... אבל היום זה בסדר,מותר. כששואלים מה קרה-לא עונה כלום,אלא פורים מתחפשים לא. אפילו נענית ב- אה מקורי/מוצלח. אז מוצלח ומקורי אבל כל כך כואב. שפורים ותשעה באב חג אחד הם. ונהפוכו-אין! או-יש ומוטב שלא היה בכלל. אז מה כל כך שמח בפורים??? לא אוהבת חגים לא אוהבת שבתות, לא אוהבת ימים שונאת את הלילות. שונאת ומתעבת את החיים, ואת מה שנקרא אין דבר כזה אני.
סיוון? אולי זה קצת יעודד אותך לדעת שיש עוד כמה שנשכחו בבית ולא הלכו לנשף המסיכות. ואיפה אודי? גם חוגג?? ננטשנו. כמה מוכר...
הלווו!... מה זה ננטשנו?... אף אחד לא נוטש כאן, בפקודה! :-) אני כאן, ולא נשכחתם, גם אם אתן בבית. אודי (אני, אגב, פורש בשלב זה - לא נוטש - ועוד אשוב להודעות שטרם הספקתי לענות להן).
שלום נקודה, עצוב לשמוע על העצב, הכאב והעייפות. בהחלט מותר, ולא רק היום. רשמת ארוכות מה אינך אוהבת. יש לי שאלה אולי חצופה קצת, אבל ברשותך: נסי לחשוב על משהו שאת אוהבת? אפילו קטן, אפילו זיכרון או כל דבר? אודי
את א-מ-א! אוהבת אותה עד כאב, זו אהבה שמחוררת לי את הלב. חבל הטבור מעולם לא הופרד, ומתחננץ שהיא תגזור אותו רוצה ללכת מכאן!
אני אוהבת אותך
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
