אודי

אז עכשיו מנסה קצת לספר על עצמי. לא שיש לי בעיה לספר על עצמי. רק שיש שתי מגבלות: אחת- זה סיפור ארוך שתיים- לשמור על האנונימיות שלי פה בפורום. אז פחות או יותר אני אספר שעברתי התעללות מינית בילדות מחוץ לבית, ובבית היה גם לא פשוט, יש לי שני הורים בעייתיים מאוד. מפה לשם פניתי לעזרה כשהייתי בכיתה ט', דרך יועצת בי"ס, ומאז אני נמצאת בטיפולים עם הפסקות, אבל החלפתי לא מעט מטפלים/ות. וגם היה לי מטפל מקסים, שהבעיה בגדול הייתה שלא הצלחתי להגיד לו כל מיני דברים חשובים, עד שכבר לא יכולתי לדבר. זה פחות או יותר. היום בגיל 25 אני תובעת את מי שפגע בי מינית, והעו"ד שמטפל בתיק הזה דורש שאהיה בטיפול, והאמת שאני רוצה לקבל עזרה, אבל כבר לגמרי התייאשתי מלחפש מטפל/ת. כל הזמן אני מתאכזבת. מטפלות-נשים לא יכולות להכיל וכל הזמן כועסות עליי שהסיפור שלי מורכב, וזה נורא פוגע. אני כבר לא מופתעת מזה, אני כבר רגילה שזו התגובה שלהן. ההלם הזה. פשוט נמאס לי. וכן אני שונאת את המסגרת הטיפולית, לבוא פעם בשבוע 50 דק' ולהישאר לבד כל השבוע. אני גם אף פעם לא יודעת מה אני אמורה להגיד בפגישה ומה לא, כלומר איזו אינפורמציה חשוב להגיד ואיזו לא. לא יודעת. אני מאוד מאמינה בטיפולים אלטרנטיביים, יותר נכון במטפלים/ות אלטרנטיביים, כי שמתי לב שהם פשוט עושים את זה מכל הלב ובאמת רוצים לעזור לך. מה דעתך? איך מוצאים מטפל/ת?

היי מישהי, אני לא מגיבה בד"כ להודעות פה, אבל משהו בכתיבה שלך (הכנות והישירות) נגע בי מאוד. אני מקווה שזה בסדר שאני נדחפת לך להודעה. רוצה רק להגיד לך שאני חושבת שמאוד מגיע לך טיפול טוב, מכיל, שלם. עלתה בי תחושה מעט "שלילית" ממה שכתבת, שאולי נואשת מהמושג טיפול, או טיפול טוב, ואני רוצה להגיד לך שיש דבר כזה. יש מטפלות שיכולות להכיל, להיות שם מתי שאת צריכה ולא רק במשך 50 דקות פעם בשבוע. ואני חושבת שמאוד מאוד מגיע לך טיפול כזה ולכן אני מקווה שלא תתיאשי ותמצאי אותו. הוא קיים. אני יכולה להגיד את זה מנסיוני האישי, וגם לי יש "סיפור". מעבר לזה, כתבת על אנונימיות. אני כמובן לא יודעת את הסיפור שלך אבל אני רוצה להגיד לך שמהבחינה הזו הוא לא משפיע, כי אנחנו כאן. לא משנה מה הסיפור. ואני מקווה מאוד שתוכלי להרגיש את זה, שאת יכולה להוציא כאן כל מה שאת רוצה ואנחנו לא הולכות לשום מקום. מקווה שתמצאי אנרגיות מחודשות לחיפוש, ושתרד קצת תחושת ה"פשוט נמאס לי". בינתיים, חיבוק ממני. סיון

תודה שאת מנסה לעזור. הפתיעה אותי ההודעה שלך פה, לא ציפיתי שלמישהו באמת אכפת. הערה קטנה, מקווה שלא תיפגעי חלילה, זה לא קשור אליך. אני לא סובלת "חיבוקים", פעם בפורום של נפגעות כולם ידעו שאסור לכתוב לי "חיבוקים". מי שפגע בי כשהייתי ילדה נהג לחבק אותי הרבה, וזה דוחה אותי היום. לקח מעל 10 שנים להבין שבחלק מהפעמים כשבהם הוא היה מחבק והוא גם שפשף את הגוף שלו בגוף שלי, שהוא אונן באמצעותי. אין לך מושג איך זה נורא פתאום להבין מה שבאמת קרה. 10 שנים שלא הבנתי למה הוא שפשף את הגוף שלו בגוף שלי, ולמה היה לו מבט עצוב בעיניים, ואני רק ריחמתי עליו שלא יהיה עצוב, לא הבנתי למה הוא עצוב. אז ילדה קטנה לא יודעת את זה. אז לקח מעל 10 שנים להבין מה באמת קרה. שונאת את העולם הזה. זה כאמור רק חלק מהסיפור שלי.