ל t.mind
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כתבתי לך משהו(קצת באיחור) מתחת לעץ של "איך אפשר" בתשובה להודעתך...
אני כבר עונה לך כאן במקום שם. מעולם לא כתבתי כאן, לפחות לא באופן "רשמי" מהן האבחנות שלי... תמיד נראה לי שזה יהיה מן מצב של לפני-אחרי, ואני לא רוצה את זה. אבל אני יודעת מה זה לא להיות קיימת (פשוטו כמשמעו). ואני גם יודעת, שאני יכולה לבחור, לפעמים... אני באמת חושבת, שהצעד שעשית, שוויתרת על ה-X לטובת חיפוש אחר משהו אחר, נוכח יותר, הוא התחלה של משהו - בשבילך בלבד; לא בשביל העקביות פה בפורום, או כדי להקל על המשתתפים האחרים, אלא אך ורק בשבילך. אולי, אם תצליחי למצוא לך זהות קבועה, אפילו אם רק פה בפורום, יהיה לך מקום אחד שבו את יודעת שאת קיימת - כאן. העובדה שכל מה שאנחנו כותבים נשאר פה, לא מאפשר לאבד את הקיום הפורומי, את הזהות הפורומית. מי שאנחנו כשאנחנו פה. באשר לטיפול הסוער שלי... יש פחות דרמות לאחרונה וטוב שכך. הבפנים שלי אף-פעם לא ממש רגוע... כנראה שלזה לא יהיה פתרון לעולם. בדיוק היום, בפגישה, דיברנו על העובדה שאין בי תקווה... היא חושבת שכן, כמובן. אבל רק היא. עובדה שאפילו הפסיכיאטר הבריז ונעלם. חג-שמח...
תודה שענית לי (מוכיח את קיומי...) ותודה על דברי החיזוק והעידוד. צודקת שלפעמים זו בחירה שלנו ואפשר לעזור לעצמנו להרגיש קיימים. אמנם ויתרתי על הX שמשמעו מחיקה אבל יש בי הרבה חלקים בעיתיים , שלא יכולה להביא את כולם כמרוכזים באדם אחד--- זה פשוט יהיה בלתי נסבל לאודי וליתר המשתתפים. אז עדיין יש חלקים המיוצגים בשמות אחרים. מרגישה כל כך חולה ומיותרת בעולם כבר כל כך הרבה זמן. לא יודעת אם זה ישתנה אי פעם. עצם זה שכתבת שאת מבינה מה זה להרגיש לא קיימת - ריגש אותי כי התחושה שאני לא מובנת (גם למטפלים) מאד דומיננטית ומבודדת. את "משדרת" הרבה בטחון עצמי שלא חשבתי שזו הרגשה מוכרת לך. כמו כן כמובן שלא ציפיתי ולא מבקשת שתחשפי את עצמך באבחנות וזה גם לא נכון לזהות אדם ע"פ אבחנות או תיוגים אחרים. מבינה שיש אצלך פחות דרמות בטיפול ומקווה שיהיה פחות סוער לך גם בפנים אבל עם זאת - חי. לגבי התקווה - מילה יפה שלא תמיד מדברת אליי אבל כנראה שצודקים האומרים ש'כל עוד אדם חי - יש תקווה'
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
