מעכשיו - קצת שקט...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם, לצערי לא ניתן היה להמשיך במצב כמות שהוא. די בנוכחותה של דמות מפריעה אחת, עם יצר הרסנות בלתי מתכלה, כדי להחריב את המקום. אולי חלקכם אינו ער לכך, אך היה נסיון בלתי פוסק, אובססיבי (ונוגע ללב בחוסר האונים שלו) להכניס הודעות מכפישות כלפי דמויות ספציפיות, עם שם ופנים. היות והיו עבירות חוזרות ונשנות על כללי הפורום - על כמה מהם במקביל - ובקשותי (וגם מחיקותי) לא עזרו, לא נותר לי אלא להדק מעט יותר את הרצועה. מרגע זה הפורום עבר-חזר למתכונת מסוננת. ההודעות יחכו עד לאישורי טרם פרסומן (ולכן לא יופיעו מיד). כעת יש ויסות ושליטה במה שנאמר ונחזיר מעט שקט והרבה שפיות למקום. אני מתנצל על התנהגותה של המפגעת. ניסיתי להכיל, להבין, לדבר, לסייע - אך יש גבול למה שניתן לעשות במדיום זה (ובכלל...). לעתים די באדם אחד עם חגורת נפץ כדי להרוס מקום שלם. לא עוד. הגברתי את האבטחה והמקום הרבה יותר מוגן כעת. אפשר לחזור לשגרה, אודי
מוגן יותר,נעים יותר והרבה פחות מפחיד.
להיות יותר חופשי? לדעתי היה בו משהו מהקסם כשהיה יותר חופשי- עולם דמוקרטי באמת , שבו יש מקום לכל הקולות, גם למי שכינית אובססיבי או נוגע ללב בחוסר האונים שלו. גם לו יש מרחב קיום ובטח את הסיבות שלו. מדוע להצר את צעדינו החופשיים?
אכן, שואל, ממש שאלת תם... א. את הסיבות שלה על אותה דמות לפתור בטיפול. ב. לעתים, על מנת להגן ולשמור (על אותה גברת מפני עצמה ועל האחרים מפניה)יש להצר צעדים חופשיים. ניסיתי, ובוודאי היה מי שראה עד כמה ניסיתי, אך יש גבול לנכונותי לקבל התפרעות לא מווסתת, הרס וחורבן (של עצמה ושל סביבתה). לא ארשה התעללות רבתי. ג. אנסה בעוד די זמן, לאחר שאשתכנע בבשלותו של המקום ושל משתתפיו להחזיר את האחריות אשר מלכתחילה העדפתי שתהיה אצלכם. בינתיים, יש אוויר לנשימה, ולאט לאט הפורום יוכל לחזור לתפקודו האמיתי. אודי