למלם
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
נראה לי שיש לי טחורים, וכל כך התביישתי שלא הצלחתילספר לרוקחת וביקשתי עדינול לתינוקות. זה בית מרקחת קטן ומיד יצאו מחדר צדדי עוד 3 רוקחות והוציאו לי כל מיני תכשירים וחומרים, דומים לעדינול.... כל כך מביך. רציתי לצאת מזה וכבר לא יכולתי אז קניתי משהו ויצאתי. קצת בכיתי בדרך הביתה. כל כך מעליב. אם לפחות היה לי תינוק. אבל אין. אני לא יודעת ללכת לרופאים מהסוג הזה. וגם לא מהסוג ההוא. :-(
מתוקה... אין לך מה להתבייש, זה פצע בטוסיק. אם היה לך פצע בברך היית מתביישת? בתור מישהי שהייתה לה פיסורה ( אותו הדבר כמו טחורים רק עמוק יותר וכואב יותר! ), אני אומרת לך אל תסבלי, ואל תתביישי בגוף שלך, טפלי בו. את אותו רוקח את תראי בדיוק שתי דקות, את הכאב תרגישי הרבה אחרי. חבל.
את בעצמך מתוקה תודה!!
שלום, נכון. יש משהו מביך למדי בהליכה לרופאים מהסוג הזה וההוא. אנו נדרשים להחשף, להראות את נקודות התורפה הכי אינטימיות שלנו, לאדם זר, מקצועי, לעתים מרוחק ולא תמיד רגיש. דומה למדי לפסיכולוגיה... מצד שני - בבית המרקחת יש אנשים שזה מקצועם. הם לא מתבדחים על הלקוחות, אלא מכירים ויודעים לערבב ולרקוח ולספק את המרשמים לסוגי הבעיות השונים. מבחינה זו, גם הטחורים הם בעיה אנושית, מוכרת מאוד לרופאים, רוקחים, אחיות וגם אחוז מאוד נכבד מהאוכלוסיה שסובל מהם. לילה טוב, אודי
בא לי לבכות המילה ההיא מביכה אותי, זאת עם ה-ט' הלוואי ולא היה לי גוף בכלל, אני מרגישה ממש לא יפה, וזה גורם לי לגחך על עצמי ולרמוס אותי על האמירה הכל כך של בנות הזאת. אין לי כוח כבר. לא מרוצה מהחיים שלי בכלל. אני סתם טווה תכניות אבל אין לי סיכוי. אפילו לבקש משחה בבית מרקחת אני לא יכולה.