קצת

אני לא מרגישה כל כך בנוח עם דימויי הסוס והרוכב שם למטה. מרגישה כאילו אתה רוכב עליי וזה גורם לי לרצות להקיא.. אני בכל זאת אנסה לכתוב. אני רוצה לכתוב על הפגישה האחרונה ולא מצליחה. נראה לי שאני צריכה לשמור את זה לשם. לא הייתה פגישה קלה. גורמים חיצוניים הפריעו, המטופל שלפני וגם המטופל שאחרי. שניהם "פלשו" לי קצת באותה פגישה, וכל כך הייתי שקועה עם עצמי ובידיה הטובות כשזה קרה שבכיתי קצת בגלל שטות. זה מביך אותי שככה זה ערער אותי. בא לי להגן על עצמי עכשיו. זה טיפול חדש ויש בו המון המון קסם. אני אוהבת אותה מאוד, ומרגישה שגם היא.. זה מרגיש לי נדיר שכל כך מהר כל כך קרוב.. שיש לנו המון לאן להתפתח יחד וזה קצת מרגש להרגיש ככה. אבל בגלל הפגישה האחרונה, וזה בכלל לא אשמתה, נסגרתי לגמרי. הרמתי מגנים ואני פחות מאפשרת לה להתקרב.. גם אם זה רק בראש שלי בנתיים. אני לא יודעת מה יהיה בפגישה הקרובה. לא רוצה להרוס את הקסם, מצד אחד, פוחדת קצת וגם פוחדת שהיא פוחדת מהתגובה שלי. ומצד שני, בא לי להתכנס לגולם אטום קצת.. בא לי להרחיק. מצער אותי כל כך שנסגרתי. כאילו הקסם לא אמין. איכשהו היו המון דברים לא צפויים בפגישות שלנו- דברים חיצוניים, כמו בפגישה האחרונה. היא אמרה שטוב שזה קרה איתי. היא אמרה את זה בהקשר מסוים, שבא להפגין חיבה ואהדה, אבל לא טוב לי עם האמירה הזאת.. כאילו אמרה "טוב שאת גמישה וקלה, כך אני אוהבת אותך". "טוב שאת ילדה גדולה". אולי גם הפעם היא אומרת לעצמה "אם מישהו צריך להיפגע, אז טוב שזו תהיה חיריק, כי היא גמישה ומבינה ולא תעשה סקנדל". זה ממש לא למה שהיא התכוונה. ממש לא. אני בטוחה. ראיתי על הפנים שלה כמה היא מצטערת שנפגעתי. זה שום דבר... בעוד כמה פגישות אני בקושי אזכור ולא אבין מה היה העניין.