שלום
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי וואו, הפורום חזר...מרגש ומבלבל, אבל טוב שיש שוב איפה לפרוק קצת מהעצב.וגם, לכולן - נילי, שרית, שיר..כולן שלום שוב ( לא עבר כל כך הרבה זמן (: )..אמרתי שבאתי לפרוק, כי אני באמת עצובה, ויש כל כך הרבה עומס, תחילת סימסטר חדש ועמוס, עבודה וחיפוש של עוד עבודה, הרבה התחלות, וסיום אחד עצוב שלא מניח. איך שמים את הדמעות בצד ומדביקים חיוך? הוא מתקלף לי כל הזמן מהפנים ומרוב שאני הולכת לשירותים לבכות נראה לי שאנשים חושבים שיש לי בעיות עיכול ( סוג של...)מתקשה לעכל נטישה. אודי, בתור מטפל..יש לך מחשבה למה מטפל משנה יחס למטופל מהקצה לקצה, משנה פתאום את כל הדברים שהיו מוסכמים וידועים ומתנתק..נעלם? זה כל כך כואב ולא מובן..מוכר מהעבר, אבל עדיין לא מובן. מצטערת שהעמסתי... הולכת לצפות בגשם, הוא עושה לי טוב אופיר (נ.ב - תודה שבאת )
בטח את לא ממש מקשרת כי החלפתי הרבה זהויות בפורום הקודם אבל אני זוכרת אותך ואת הסיפור עם המטפל שנטש לפתע (והזדהיתי). רציתי רק לנסות לעודד שגם אז, גם היום, זה פשוט נראה כך כל כך ברור מבחוץ (כי מבפנים זה מאד קשה לראות וחוויתי חוויה דומה ומכאיבה והיה לי קשה לראות זאת כשהייתי בתוך זה) -שזה משהו שלו שהוא צריך לפתור עם עצמו ושנראה שהוא צריך טיפול ושזה לא קשור אלייך, או למשהו שעשית או לא עשית. אז סליחה שהתערבתי, עד שתגיע תשובתו המקצועית של אודי
היי אופיר קודם כל- אני שמחה לראות שגם את הגעת לכאן.. סליחה שמתפרצת ככה להודעה שלך.. אני לא אודי, ואני רחוקה מלדעת משהו בכלל.. אבל.. רק רציתי להגיד לך.. ש... אני קוראת אותך, והאמת שתמיד קראתי אותך.. ואני מודה שלא ממש הצלחתי (אז והיום) להבין איך קורה דבר כזה, איך זה שמטפל נוהג ככה, איך זה שטיפול מסתיים לו בצורה כזו, או יותר נכון נקטע בצורה כזו. את צודקת, זה באמת לא מובן.. וזה כואב מאוד.. מאוד.. וזה שהדברים אולי מוכרים מהעבר?.. זה באמת לא מפחית את הכאב ולא את מה שעובר עלייך, וזה בטח לא עושה את זה לצודק,נכון או בסדר. ממש לא. סליחה שפלשתי ככה.. מקווה שכשדברים קצת ירגעו בתוכך, תמשיכי הלאה.. יש הרבה דרכים להמשיך.. רק אל תוותרי לעצמך.. ואל תוותרי על עצמך. ו.. בהצלחה.. בכל ההתחלות החדשות שיר
אני אוהבת את העץ הזה. הוא היחיד שמזכיר לי את מה שהיה פה פעם (אבסורדי), לפני חודש.. אופיר, דווקא חשבתי עליך, על איפה את באופן כללי.. לא ראיתי אותך פה בתחילת השבוע והתחלתי לדאוג שכולן מתפזרות להן ובורחות מהבלאגן הנורא שהיה פה.. אז מזל שאנחנו 'פה' ויצחקו להם כל האנשים שלא מבינים את משמעות המקום הזה.. אין ספק, אני מתגעגעת. אני חושבת שאם המטפל נעלם (ואני ממש לא מבינה איך קורים דברים כאלה), אולי כדאי שתתני לעצמך את מה שמגיע לך (עם כל הכאב שזה מעלה/יעלה..), ותפני לטיפול חדש..? טיפול בו תוכלי לעבד את מה שקרה שם.. ואולי אפילו לגלות דברים חדשים..? דברים שיעזרו לך בעתיד מפני מקרים דומים..? אני מקווה שיהיה בסדר עם העבודות (למיניהן) ואחייך בשבילך, עד שהוא ידבק אותך :)))))) תהיי חזקה, את פה, לא לבד. ~נילי~
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
