שלום
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז אמנם אני "מהוותיקות" אבל בלתי מזוהה. החלפתי פה הרבה שמות וזהויות... בפרידה כאבתי לא פחות מכולם - ולו רק בגלל העובדה שאף אחד לא באמת נפרד ממני כי לא הייתי קיימת בעיני אף אחד (אף מנהל/ת פורום לא ממש זכר/ זיהה מי אני באמת אף שהיו מאד מנומסים) ואולי בעצם זה גם מה שהקל עליי... ונכון זה מוכר לי ממקומות אחרים. וכן . נשארתי לבד. תודה.
שלום מיקה, לא נעים, אם כי מקל, להיות בלתי מזוהה. אבל תחושת ה"לא קיימת" לא מקלה כלל. זה עצוב. אודי
אם הכבדתי. זה לא היה מתאים ככה על ההתחלה . סליחה..