פרידה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/01/2009 | 21:19 | מאת: מיכל

דרור, דוד ומלי יקרה, כל כך קשה להפרד, לחשוב שתוך פחות משעה הכל פשוט נגמר.... לא אוכל להציץ כאן יותר ולראות שיש כאן מישהו שמקשיב, מבין, תומך... לדעת שבמובן מסוים, צריך להתמודד לבד, לא נהגתי להיעזר הרבה בפורום, אבל הידיעה שיש כאן מישהן במידה ואזדקק עזרה לי מאוד. המילה שכתבתי ככותרת כ"כ מכאיבה לי, ונוגעת לי במקומות קשים וכואבים..ץ חייבת לציין שלא פעם נפעמתי מהיכולות המקצועיות, מהרגישויות ומהיכולת לומר בדיוק את "המלים הנכונות" למישהו בקושי או במצוקה. מנצלת את ההזדמנות לומר לכם תודה אנשים טובים! מקווה שירבו אנשים כמותכם. כל טוב ובהצלחה,

30/01/2009 | 22:12 | מאת: ד"ר מלי מרקיביץ

שלום מיכל. מסיימת עם ההודעה שלך, שמקפלת בתוכה את הצער והכאב שבפרידה, יחד עם ההכרה במשמעות של מה שהיה, וביכולת להשען על אנשים אחרים, על עזרה, על נתינה, ולשאוב ממנה כוחות. תודה לך, ומקווה שתמצאי עוד שפע של "אנשים טובים באמצע הדרך". אני באמת מאמינה שיש כאלה. שלך, מלי.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית