באתי כדי לומר שלום

ואני מקווה שהפעם המחשב שלי לא יתאבד באמצע... כמה קיללתי אותו בלילה, כשפתאום הוא החליט לגלות עצמאות, ופרש בעודי כותבת את הודעת הפרידה שלי... מלי... בשל ימי הפגישות שלי יצא כך, שאת מרבית ההודעות הזועמות והמתוסכלות שלי את קיבלת... אני יודעת שלא תמיד היה קל, בלשון המעטה (וזה בהחלט גורם לי לחשוב, שאם אי-פעם הנסיבות תפגשנה אותנו, לא נראה לי שאתוודה בפנייך, שאני זו אני :))... היו פעמים, שהתלבטתי ביני לביני, אם אחרי שכתבתי הודעה מסוימת אני רוצה ללחוץ על "שלח" או לא... היו פעמים שזה נראה לי כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם זה זה. זה תמיד נשאר "כמעט", בזכותך, ולא באמת בלתי אפשרי. גיליתי את זה ככל שלמדתי להכיר את " מלי של הפורום". כפי שכתבתי בשבוע שעבר - אני לא כועסת ולא מאוכזבת מההחלטה שלך (שלכם) להיפרד מהפורום... אבל זה לא אומר שלא תחסרי לי כאן בימי חמישי ושישי - את כן! גם עכשיו, תוך כדי כתיבה, הפיתוי לשתף בעוד שבוע סוער ורוגש (לטוב ולרע) הוא גדול... ואז לחכות לתשובה שלך... ותמיד התשובות שלך מסתיימות בברכת סופ"ש נעים או נפלא או גם וגם חביבה שכזו... התשובות שלך תמיד עזרו לי לעשות את ה-switch הזה, שאיפשר לי להעביר את סופ"ש רגוע יותר; להשתחרר קצת מהשדים - שגם הם ייצאו קצת לסופ"ש משלהם, במקום אחר... לאגור מעט אנרגיות לקראת שבוע חדש. אז זו פעם אחרונה... קצת קשה לחשוב על זה ככה... אבל - כמו שכבר כתבתי - אני נשארת עם היש. ויש הרבה עם מה להישאר! על כל מה שבחרת לתת ולחלוק - זמן, מילים, מחשבות - תודה! עכשיו זה באמת הרגע להיפרד... שיהיה סופ"ש נעים, שלום, TM

twisted mind יקרה. ליווינו זו את זו מתחילת דרכי כאן, ואת שותפה למסע שלי, לא פחות משאני שותפה למסע שלך. מעניין שבחוויה שלך היית כאן הרבה פעמים זועמת וכועסת, ודווקא עבורי היית כאן הרבה פעמים מי שהביאה איזה קול אותנטי, כנה, כזה שמנסה לנער את הזיוף והריצוי, להשאר עם מה שבאמת באמת מרגישים וחושבים, עם איזו אמת שתמיד עוררה בי התפעלות ביכולת שלה להתנסח ולהזדקק למשהו כ"כ נוגע וקרוב. נפרדת ממך, זו שעושה "שלח" גם אם התוכן לא פשוט או קל, אבל גם זו שמוכנה שישלחו לה בחזרה מחשבות, אמירות או רגשות. מאחלת בכל ליבי שתדעי רק טוב וסיפוק, שהשבועות והימים (ולא רק סופי השבוע) יהיו רגועים ואפשריים עבורך. תודה על מי שהיית כאן, ותודה על מי שאפשרת לי להיות עבורך. שלך, מלי.