מלי...

מלי יקרה, חשבתי שהמילים יבואו עם סוף המשמרת שלך, אבל אולי אין לי מילים כי לא קיימות מילים שמתאימות למה שאני רוצה להגיד. אז רק אומר תודה. תודה על המילים החמות, הנוגעות, על התחושה שיצרת בי שאכפת לך, אכפתיות אמיתית, על האופטימיות ששידרת כשהכי הייתי זקוקה לה, על הזמן והסבלנות. על ההפוגה, גם אם רגעית, בבדידות הנוראית כשקראתי את תשובותיך. תודה שזכיתי לפגוש אותך. אמנם פגישה מקוונת, אך בשבילי היה זה מפגש... במלוא מובן המילה. אם גורלו של הפורום היה להיסגר, אני שמחה שרגע לפני הספקתי לחוות אותך, לקבל ממך, כך שבעיני תקופתך פה היא לא קצרה או קטועה אלא מעין 'מתנת פרידה'. אף פעם לא הייתי טובה בסופים... וגם את ההודעה הזו אני מתקשה לסיים. אז... להתראות. סיוון

סיון יקרה. הנה, הצלחת להיות בסוף, ולהיות כולך, להביא את מה שרצית, למצוא מילים חמות ונוגעות. אני מודה לך מאוד על היכולת הזו, חייבת להגיד, שוב, שגם אני מכנה את השיחות בפורום "מפגש", וכבר כמעט הפסקתי להתנצל או להצתדק על כך. נראה לי שהיכולת להרגיש, כאן, במסגרת הפורום, שאנחנו נפגשים, היא יכולת שכל הצדדים עבדו עליה קשה... בהחלט לי זה לא היה ברור מאליו. מאחלת לך המון בהצלחה בדרך שבה תבחרי לפסוע, ומקווה שהקולות מכאן ימשיכו ללוות אותך. שלך, מלי.