להתראות

הי מלי נכנסתי בזמן האחרון בחשש בימי חמישי ושישי, וניסיתי לדפוק גם על דלתך, ולראות, אולי גם אצלך אמצא מקום קטן לפרוק בו קצת מהעומס, מהרגשות הלא פשוטים ו"סתם" להיות. חששתי, כי מאז ומתמיד היה לי קשה מול דמות נשית מבוגרת יותר, תמיד חשה דחייה ( ואת האמת, לא קשה לי לנחש למה ) ומול המנהלים הגברים הרגשתי הרבה יותר נוח. ובכל זאת, למרות החשש שלי נתת לי להרגיש שיש לי פה מקום. אני יודעת שהדברים לא יוצאים ממני בקלות, אבל חשוב לי שתדעי שאני ממש מעריכה את הנוכחות שלך פה, ואני חושבת שהצלחת למצוא דרך ללב של כל יושבי הפורום וגם שלי.מרגישים את האכפתיות האמיתית, הדאגה והמחשבה בכל תגובה, ויש בך ישירות שלא תמיד מתפשרת למה שהצד השני רוצה לשמוע אלא למה שבאמת יש אצלך בלב, וצריך אומץ לא להתפשר ככה. תודה על הכל ממישהי שתמיד קיוותה להיות "יקרה" בכותרת, אבל אולי בשביל זה צריך להגיד קודם תודה לך מלי יקרה אופיר

אופיר יקרה. הנה, הצלחנו לתקן וליצור שינוי גם ברגע האחרון... באמת לא קראתי לך יקרה מעולם? מממ...מוזר. כי בהחלט חיכיתי לקול שלך, והוא היה ללא ספק חלק מהמקהלה המוכרת והאהובה ששייכת לימי חמישי ושישי שלי. אם היה לנו יותר זמן הייתי ודאי מתעכבת איתך על הרתיעה מהדמות הגברית, ולא פחות - על השיוך שלי לנשיות מבוגרת... (אני לא כ"כ מבוגרת...), אבל עכשיו זמן פרידות. אופיר יקרה, נפרדת ממך היום כמי שנתנה לא פעם ההצה לחייה ואפשרה להתבוננן יחד, בטוב וברע. כמו בפרידה כעת, כך לאורך הדרך הייתה ברורה הנכונות לשמוע, לקבל, להתבונן. אני מקווה שתמשיכי לגדול ולהתפתח. לא לוותר על מציאת המקום שלך, על הנוכחות שלך, על הזכות להרגיש ולהיות יקרה. שלך, מלי.