לכולן..

היי יקרות.. הרבה אני מוצאת שאני שואלת את עצמי, האם אני היחידה שמפחדת לאבד את מה שיש כאן, מהבחינה החברתית – בין משתתפות הפורום.. את המנהלים אנחנו בטוח מפסידות. במובן הגשמי. ואחת את השנייה.. לא ידוע. אין לצפות מראש.. למרות שזה מביש (אותי) לומר זאת; אותי זה ממש מפחיד. מדוע רק אני אומרת זאת.. האם אני היחידה שמרגישה ככה..?? אני תוהה ביני לבין עצמי.. אחרי הכל, נעזרתי המון פה גם באמצעות מילותיכן אלי, כתוספת חשובה מעין כמוה (בונוס מגניב) להכלה של דרור דוד ומלי, והיה לי בהחלט משמעותי מאוד, גם לומר את שעל ליבי, 'לחברותי לצרה' שמצאתי פה. מילים אשר היו אמת תמיד, הזדהות אותנטית לחלוטין. חברות וירטואלית יכולה לשמש מטרות רבות. באותה מידה היא חברות חצויה. אמיתית יותר מחברות רגילה (אולי בזכות האנונימיות), אמיתית פחות מחברות רגילה. חברות וירטואלית נתונה לשליטה המלאה שלנו. בשונה מחברות רגילה. אני מבולבלת לחלוטין אם זה טוב או לא.. אם זה היה נכון שנקשרתי מעבר למנהלים.. בטח שאפשר ללמוד מאכפתיות אותנטית של אנשים שלמרות שאתה לא באמת רואה אותם (במובן הראלי), הם בהחלט חלק מחייך.. הם שולחים לך קולות יפים (בחברות).. אולי אף קולות שמצליחים להישאר בתוכך..? תודה לכולם על הבית החם הזה. כ-ו-ל-ם שותפים מלאים. אני כל כך אתגעגע.. ואזכור את כל שהיה.. אדפדף.. אחווה שוב.. ואתגעגע עוד יותר.. ~נילי~

נילי יקרה. אני שמחה שאת מעלה את הנושא החשוב הזה, שאני שומעת לו רמזים בתגובות, אבל בהחלט ראוי בעיני לבדיקה, מחשבה ופרידה... אין ספק שהרשת החברתית, ולא רק זו הטיפולית, הייתה חלק מהייחוד והמשמעות של הפורום. אז מפנה את המקום לתגובות של משתתפים... מרימים/מרימות את הכפפה? מלי.

~נילי~ יקרה וכולן... ברור! שהמקום הזה יחסר לא רק בגלל המנהלים הקולות של כל אחת מכן נשארו לפעמים כל השבוע, מלוות גם במחשבות ובהזדהות ובנחמה. תודה לכן כולכן... רוני, ובילבי שנעלמה קצת בזמן האחרון, ושרית ושיר ועוד רבות... אני זוכרת שבהתחלה היית רק נילי, ואז עם הזמן התחלת להצמיח פה זרועות ( תרתי משמע ) , ולהושיט ידיים פה למשתתפות נוספות, ואיך לאט לאט גם את ואני חושבת כולם חשפו ונתנו פה מעצמן לאחרות. אז תודה גם לך נילי, ואני מקווה שתצליחי למצוא איים של אושר בכל מקום ודבר שתעשי. שלך אופיר

נילי אין בי כל כך מילים, ואין לי כל כך יכולת. רק רציתי להגיד לך, היה לי חשוב להגיד לך, שקראתי אותך כל השבוע. אני מאוד מעריכה אותך על היכולת שלך לבוא ולהיפרד מכל המנהלים, ומחברי הפורום. את מאוד רגישה, מאוד אכפתית. את מאוד מיוחדת- במובן הכי חיובי של המילה. אני יכולה להבטיח לך שאת לא היחידה שמפחדת וכואבת לאבד את מה שהיה כאן. אל לך להתבייש במה שמרגיש לך. וזה שאת היחידה שהעלית את הנושא והצלחת להגיד את שעל ליבך, ראוי להערכה ולהערצה. תהיי גאה בעצמך. כמוך, גם אני חושבת שאנחנו מפסידות המון.. כמובן את המנהלים, אבל גם את המשתתפים האחרים. יכולה להגיד לך שגם אם לא הגבתי להודעות של אחרים, תמיד קראתי אותן, הזדהתי המון, כאבתי והתרגשתי. יודעת, מנסיון, שקשרים וירטואלים (או שמתחילים באופן הזה) יכולים להיות מאוד משמעותיים, חזקים וטובים. היה כאן משהו מיוחד. היו כאן אנשים מיוחדים. ואת אחת מהם. מקווה שתשמרי על עצמך, ותלמדי להעריך את עצמך- ויש לך המון על מה. תדעי שאת חזקה. למרות השינויים הקיצוניים, למרות העמידה על הקצה, ההרגשה שאת על הגבול ועלולה כל הזמן ליפול- את חזקה. ותדעי.. שגם אם תפלי- את תקומי. כי את יכולה. את מסוגלת. כבר עשית את זה בעבר. יש בך את הכוח. מאחלת לך שלמרות ועל אף הקושי, תמשיכי בדרך שלך, בצעידה קדימה.מאחלת לך שתפגשי את הטוב ותלמדי לקבל אותו. שיר