טיפול תקוע

שלום לך אני קרוב לשלוש שנים בטיפול, שלא ממש מתקדם בגלל ההתנדות שלי והפחד שלי מלתת לה להכנס לחיי. אני מרגישה שהיא התחילה להבין או לראות בטיפול שלי כמובן מאליו, כלומר שאני לא מדברת הרבה בשפגישה, שאני לא משתפת הרבה... אז שיהיה, היא לא מתאמצת יותר מדי כמו שהייתה לפני. למרות שהיא יודעת שלמרות כל הפחד שבתוכי, אני מתקדמת רק כשהיא לוחצת אז פיתחתי לי "שיטה" בכדי "להעיר" אותה, אני מרגיזה אותה או מציקה לה אז היא "מתעוררת" שוב לחיים ו"מתפקדת" כמו שצריך, ואז אני לא משהו שסתם נכנס ויוצא מהחדר.אלר מישהו שצריך תשומת לב, ושצריך אותה יותר עירנית ומתפקדת. מה דעתך? איך אתה רואה את זה. תודה ןבהצלחה בהמשך הדרך

שלום לד.ל קשה לי לחוות דעה משמעותית מבחוץ, ביחס לטיפול שנמשך תקופה ארוכה ומשמעותית, כפי שאת מתארת. כן נשמע לי חשוב שתצליחי לתאר במילים את מה שעובר עלייך בחדר, את התובנות אליהן הגעת, במקום להביא את זה דרך התנהגות לחדר. נשמע לי שהגעת לתובנות משמעותיות - חבל יהיה לא לשתף את המטפלת שלך בהן..ובנוסף, האסוציאציה שלי היא לתקופת הילדות - שם אנו נתקלים לא אחת בילדים, שעל מנת לזכות ביחס החיוני להם ולהתפתחותם, הם מרגישים שעליהם להפריע, על מנת למשוך תשומת לב. ואולי גם את מנסה להעיר את המבוגר האחראי שבפנים..אני מקווה שתצליחי בכך. ותודה ובהצלחה גם לך. להתראות דוד