בעניין ההודעה "לשרית"

חבל שדרור לא התייחס למה שנאמר בהודעה הזו: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/6#782302_782190 אני מקוה שאולי אתה, דוד, כן תתייחס. שרית היא פקציה בעיני כבר זמן רב והגנבות הספרותיות שלה הוזכרו כבר בעבר בפורום. כשכולם כבר עם המזוודות ביד אולי הגיע הזמן לפוצץ את הבלון.

שלום אני מעלה את הודעתך לאחר התלבטות, בעיקר מכיוון והנושא פה כלל אינו שרית בעיני, אלא ההתרחשות הנוכחית בפורום. באופן טבעי אולי, ועדיין לצערי, לקראת הפרידה משלושתינו יש עלייה ברמת התוקפנות והזעם בפורום, והיא מופיעה גם בין הכותבים השונים לבין עצמם. העלייה הזו נובעת בעיני מחרדה והיא מובילה למצב בו מנסים לפגוע איש ברעהו, בעיקר על מנת לא לחוש אישית את הפגיעה שבמצב הנוכחי. נראה לי נכון יותר אם כל אחד יתמקד בתחושותיו ובמקומו האישי הוא, ולא יפנה את האנרגיה הזו לעבר משתתפים אחרים. להתראות דוד

דוד, כל הכבוד על ההסבר. זה עוזר מאוד להרגע. :)

הייתי חייבת לעבור כאן ולומר שתגובתך אכן מקצועית ורגשית כאחת. רוצה לומר יחד עם קולך שמחזקת את דברייך ומצטרפת לדבריה של נילי.מקווה בתוכי ששרית תקח את המילים שלך ושל שאר הקולות המחזקים אותה מכאן ותעצים אותן ואילו המילים המנסות לפגוע בה שיתקבלו בערבון מוגבל .אל נא נשכח כי מדובר במדיה אינטרנטית שמפספסת את הקו בין האדם שכותב לזה שנמצא קצת רחוק יותר.ובנימה אישית אומר ששרית נחוותה עבורי כאדם רגשי ועמוק שעבר תהליך כאן מול כולם לא מעט זמן ,תהליך חשוף ומעיז ומאפשר גם לאחרים ללמוד ממנו והרבה.אני למדתי ממנו הרבה.המקום שהיא תפסה והדהדה לפעמים באמת הצליח לערער אני יכולה לראות זאת מבחינתי שהיה קשה לעכל את הרוע האפשרי שאדם יכול לעבור .אבל אני סמוכה ובטוחה שהיא עוד תגיע רחוק. ובכל זאת שרית, אם את קוראת את תגובתי דעי שמאחלת לך הצלחה מרובה.את גיבורהי.ולא פעם רציתי לצאת מבעד למסך לחבק אותך ולהזכיר לך שיש גם טוב. ובכל זאת אנצל פינה זו ואבקש לומר לך דוד שאתה אדם נפלא, נתת כאן קולות וצבעים מתוכך ככ יפים שאי אפשר היה לפספס אותם בימי שלישי ורביעי ביקרתי אצלך ממש על קצות האצבעות ,בשקט מבלי לומר מילה , הקשבתי לך כמו ילדה מהופנטת, תמיד היית קשוב לפינות הקטנות סבלני ואמפטי. יישר כח אורנה

והחלטתי שכן. שמי מאיה ריד ואני מחברת הספר "עכשיו אני", ממנו נלקח הקטע הנדון (עמ' 276). במקורו הוא חלק מהודעה שכתבתי בפורום של אתר "מקום" ב-22.6.2003. אלה העובדות. ואיך אני אמורה להתיחס אליהן? מאז הבוקר, כשדו?וחתי על כל הסיפור ועל השתלשלות הדברים מאז, עברו עלי שעות אחדות של כעס, עלבון ועוד כמה מ"הרעות החולות" האלה. אבל עכשיו החלטתי לאמץ את גישתו של בני החכם שאמר לי: "אל תקחי ללב, תראי את זה כמחמאה...". אני משתדלת, ולמען האמת זה לא כל-כך פשוט. קשה לי לעבור על כך בשתיקה. אז רק רציתי להגיד שאיני מכירה את הפורום הזה ומבחינתי, לפחות, המניע אינו "צער הפרידה" או חרדות וכאלה, אלא רק הרצון להעמיד דברים על דיוקם (וכנראה גם, בכל זאת, לתבוע את עלבוני ואת זכויותיי). הייתי מסתפקת בהבעת חרטה, כמו שנאמר – מודה ועוזב ירוחם. מאיה ריד