פרידה אישית מדרור

דרור היקר. לא פשוט לי להיפרד ממך היום. אני מזכירה לעצמי שאני נפרדת ממך היום כמנהל פורום, ולא כחבר, ועם זאת, המעמד עצוב ומרגש. דרור יקר, אני רוצה להודות לך על כל המאמץ, ההשקעה, הרגישות והנחישות שהבאת לכאן בשהותך. עקבתי אחרייך ממושכות, בהתחלה מבחוץ, כקוראת, ואח"כ "מבפנים", כמנהלת פורום ושותפה לדרך. תמיד עוררת בי התפעלות בדרך שבה אתה חושב, תופס, חווה. יש משהו ברגישות ובמקצועיות הבלתי מתפשרת שבך שהצליח שוב ושוב לגרום לי השתאות. אני עדה לקושי של התפקיד שלקחת על עצמך, ויודעת כמה מסירות, מחויבות והקרבה, פיזית ונפשית, נדרשים. תמיד אצלך הייתה הרגשה שזה נעשה בקלות, כברור מאליו, מבלי לפקפק. בשבילי היית ועודך סמל למטפל החושב, המעמיק, הלא מוותר, לאחר ולעצמו. ועוד משהו קטן – לא תמיד יוצא לחברים לומר באופן הכי פשוט משהו על המשמעות של הקשר. אז הנה, בפרידה הזו אני מעיזה – אני חושבת שאתה אדם מלא קסם, שתמיד מצליח למצוא את נקודת המפגש שיש בה עומק ואותנטיות, מחד, אבל גם הרבה קלילות וצחוק, מאידך. מקווה שאתה לוקח מכאן, מהפורום, את כל הדברים היקרים שקיבלת – בעבר ועכשיו. שיהיה המון בהצלחה בכל המסעות והדרכים שתפנה. ואגב - אני יודעת שתצליח... שלך, מלי.

מלי שלום, לא קל לי לכתוב לך תגובה. חלק מזה אני מניח כי קשור לקושי לקבל מחמאות. אבל אני מנסה להזכיר לעצמי שזה לא פחות חשוב ולעיתים לא יותר קל מלקבל ביקורת. זה נכון שבמובנים רבים אנחנו לא נפרדים. אבל משיתוף הפעולה כמנהלי הפורום אנו כן.. וזה לא מובן מאליו. אני מוצא גם שאחרי הדברים שלך אין לי כל כך מה להוסיף לכן אומר לך רק תודה, היה לי חשוב, ובוודאי מרגש לקרוא את דברייך. דרור