לדרור

שלום דרור, אתה בטח מבין כמה קשה למצוא מילים, אך החלטתי בכל זאת לא לפספס ולהתאמץ ולכתוב. קשה לכתוב כשסופים באים ומבלבלים, ומה לעשות, ככה זה, גם קרה כך שבמקביל, במציאות, התרחש בעולמי ממש לפני זמן קצר דבר מה מערער ומסיח דעת... אבל הנה, אני משתדלת בכל זאת לנסות להתנתק קצת מהמוטרדות ההיא, החשובה, ולנסות להתרכז גם במשהו נוסף. לא בהכרח סותר. אפילו משלים, הייתי אומרת. הנה, טרום פרידה, אני רוצה להשאיר משהו מכאן אצלי. לקחת לי. ובעצם, גם ההיפך. לתת. אז אני חושבת לי - מה אהבתי שהכרתי כאן, ממה התרשמתי במשמרות ראשית השבוע. חימם את לבי וריגש לראות, שלפעמים, בדרך העדינה שזה קרה, ובעיתוי מתאים, משהו קטנטן נחשף. אני זוכרת, למשל, מחשבות ותחושות קטנות עליהן סיפרת, דרור, עם החלטתה של ליאת להיפרד מאיתנו. אז, אמרתי לעצמי "הי, גם אתה איש, גם בך יש ילד...". לא יכולתי שלא להתייחס, אפילו הזכרתי זאת בפניך, בעת ההיא; זוכרת גם כמה מתשובותיך לאחרים, בעיקר בנוגע להתקשרות טיפולית, להכרה באכפתיות של המטפלים, ועל תחושת הרצף, שזוכרים אותך; אהבתי את האזכור של הכיוונונים הדקים בהקשר לניהול הפורום, החיפוש וההשתדלות להבין, לדייק; ואהבתי לראות אותך נחרץ ומגובש בדעתך. ואתה יודע, מבלי שיאמר, נראה לי, שמעבר לצניעות והשקט שלך, דרור, הקדשת המון, הרבה מעבר למה שניתן לראות כאן מעבר למסך. ולא, לא נראה שקל היה אל מול הסערות. אני חושבת לעצמי איך ספגת הודעות פוגעות, חלקן, לדעתי, ממש מוגזמות. לא הגיע לך (למרות שאני מניחה שאתה יודע שהן לא כוונו אליך אליך, ובכל זאת). אבל אני מקווה שלמרות הכל, מצאת סיפוק ולמדת הרבה דברים בשהות כאן. דברים שישמשו אותך בהמשך. ואתה יודע עוד משהו - ההודעה המשותפת שלכם בשבוע שעבר, גם היא סוג של חשיפה נוגעת. כזאת שנותנת לכם מקום. היא באמת ריגשה אותי ונגעה, לראות אתכם כבני אדם בשר ודם, עם צרכים משלהם ומגבלות. אמיתיים כאלה. אנשים שגם להם יש לב. אתם בני אדם על הכיפק, ולדעתי, גם צריך חתיכת אומץ כדי להשתתף בניהול של פורום פסיכולוגיה... בכל אופן, היה בי צד ששמח ונחה דעתו לקרוא את ההודעה ההיא. Whew סוף... משהו בוצע ויצא לפועל מחוץ לשיטוט והבחישה במרחבי המחשבות. וזה עושה גם קוואץ' לא קטן בלב... פרידה כאובדן אמרת, זה נכון... ועם זאת, עם הצער והכאב, בפגמי המציאות ניתן למצוא גם יופי רב ועניין. אולי במרחק זמן אחרי התאבלות קטנה כגדולה נמצא רעננות של המשך. כמעגלי החיים. ואני מאחלת גם לכולנו שבהדרגה נלמד לאסוף את עצמנו, להצליח לסגור קצת קצוות. שנוכל לתפור, לאגד ולהתחבר. ושנזכה לטיפול הטוב האפשרי עבורנו. לסיום, רוצה להתנצל ולבקש סליחה אם היו רגעים בהם הייתי כפוית טובה, אולי צריכה להתבייש בכמה שטויות שעשיתי, לא תמיד ראיתי את התמונה השלמה, אלא רק ממרחק זמן ושעות טיפול יכולתי להבחין יותר. אבל, גם יכולה להתגאות בדברים טובים שהשארתי, ומקווה שמישהו ראה והבין. מאחלת לכולכם מכל לבי התקדמות ועם הפנים בדרך הלאה. יישר כוח ותודות |מישהי של בוקר|

מישהי של בוקר שלום, האמת, נראה היה שהושקעה כל כך הרבה מחשבה וכוונה בדברייך, דיבור על העבר ועל ההווה. שיתוף מרגשותייך, כקוראת כמשתתפת. ובעיקר ניסיון למקד מה הרגשת כלפיי. רציתי לומר לך שמבחינתי הניסיון שלך הצליח - נגעת בי. הפרום הזה, ונוכחותך בו אכן היה מגוון עבורי, מלמד ולעיתים לא קל כפי שאמרת, גם אם הצלחתי לחשוב לעיתים שזה לא מכוון רק אליי. ולכן אני חושב שהנוכחות שלך לא הייתה שלמה אם היית מביאה רק חלקים "טובים" ושקטים, ללא חלקים אחרים. אני שמח שהצלחת להביא את שניהם ועדיין להרגיש שזה בסדר. ושוב, תודה על הדברים המרגשים שלך, דרור