לדרור

הי דרור או אולי אני צריכה לומר, ביי דרור..אבל זה קשה מדי. בדר"כ בפרידות אני נעלמת, כאילו עוברת מעל זה. התקשתי גם לקרוא את הודעות הפרידה של שרית ונילי והבנות האחרות. אבל כשקראתי ככה ברפרוף, וגם את התשובות שלך אליהן, הרגשתי פתאום שאני מבינה למה כל כך קשה לי להיפרד..איכשהו וזו גם הייתה התחושה שלי כשכתבתי בפורום, שאני לא מצליחה להביא "קול ייחודי" משלי, ושאני לא מצליחה בכלל להיכנס ללב של המנהלים. כשהיה לי את המקום המיוחד שלי בטיפול, זה פחות צרב, אבל מאז שגם שם א ני מרגישה כל כך מחוקה, הפרידה הזו נעשתה כואבת במיוחד..כי אני עוזבת את הפורום הזה במין כמיהה לא ממומשת להיות חלק ממנו..איכשהו, אני לא בטוחה אפילו שהמנהלים ( ואתה ) זוכרים אותי..אולי זה לא נכון. אבל בכל אופן, אני רוצה לומר שלום, לך , וגם למלי ודוד, כי אתם כן נכנסתם לי ללב וגם שאר המשתתפות פה, ומאוד כואב לי שהמקום הזה בסוף השבוע כבר לא יהיה. אין לי איזה מילות חכמה לומר, מוצאת את עצמי בזמן האחרון עם כל כך הרבה תחושות ואפס מילים. אז מעדיפה כבר לשלוח לך חיבוק. מקווה שבכל מקום שתגיע אליו, תמצא בית כזה תודה על הכל אופיר

מה קשה? מה קורה לכם עם ההיסטריה שכאן? ילא עוד פורום , שעומד להסגר, צאו החוצה לעולם האמיתי לנשום אויר

שלום לך, גם זו דרך להתמודד עם פרידה. וכל אחד מתמודד עמה בדרך שלו. עבור חלק עדיפה ההתעלמות, עבור חלק עדיף לבטל את המשמעות של האובייקט ממנו נפרדים ועבור חלק שיתוף ברגשות היא הדרך. ייתכן שעבורך באמת אין משמעות כאן, אבל האם באמת את לא יכולה לחשוב מה קשה לאחרים, גם אם לך לא קשה? דרור

אופיר שלום, את אומרת שאין לך מילים לתאר את התחושות שלך, אני יכול להבין את זה, אבל מהמקום שלי כקורא אני דווקא שומע אותך מבטאת רגשות באופן מאוד כן, ללא התעלמות מהמורכבות שאת חשה. מורכבות בשל ההרגשה שאת מצטערת על הסיום, חשה שאין לך מקום ייחודי אולי אפילו מחוקה ובכל זאת מצליחה להביא את החלק המודה. החלק בך שמצליח לומר כי יש בך חלק שהרגיש שהפורום הזה היה מיוחד עבורו, שמנהליו היו מיוחדים עבורו. זה לא מקום מובן מאליו, אני מקווה שתוכלי לשמור עליו, כי המקום הזה עבורי לפחות, מסמן את היכולת שלך גם להרגיש שניתן לזכור אותך. אני לפחות אעשה זאת. תודה על דברייך, דרור