לעת פרידה.. לך דרור איש יקר..

דרור.. אוי דרור.. לא רציתי להגיע ליום הזה.. יום במשמרת האחרונה שלך.. בו אתה ע ו ז ב.. פשוט עוזב.. !!! אני מנסה להתחזק מתובנות חדשות שיש לי בנושא הפרידה המשולשת הזו, הרבה ע"י קריאה נרחבת של רגשות משתתפות הפורום.. אך זה לא מוריד את הכאב, הכאב שילווה אותי כשאבוא לפה בשבוע הבא, ולא תהיה פה, איתי. בזמן זה, אדמיין אותך בביתך, אולי מכין קפה אולי רואה טלוויזיה ואולי, כנראה, מטפל במטופל אחר. כמה שהייתי מקנאה בו – ולו רק 'לקבל' אותך לכמה דקות של אמפטיה, הכלה, תשומת לב, ושוב הכלה.. אגלה לך שאני אפילו מאוד סקרנית לדעת כיצד אתה נראה. האם סבר פניך רציניות תמיד, כפי שהן נראות לי כך תמיד בדמיוני.. או שלפעמים, רק לפעמים, אתה פחות רציני..? אולי קצת צוחק..? אתה נראה לי בן אדם עצוב.. הלוואי והייתי יודעת.. אך מדובר פה בסקרנות רגעית. לראות אותך במציאות, לדעת מי אתה, לא באמת ירגיע את הפרידה העכשווית.. הפרידה 'מראשון ושני עם דרור' .. אני פשוט צריכה אותך פ-ה בראשון ושיני עוד. רוצה שישאר פה מי שיתפוס אותי בין הפגישות, אחרי סופי שבוע לא פשוטים.. רוצה שישאר מי שמנסה באמת להבין אותי, מזמין, מקשיב.. אבל אולי זה באמת נכון, שלא תהיה לי ברירה, ואצטרך לחפש את האנשים הללו במציאות שלי..? האם יש דבר כזה..? ימים יגידו. מה שבטוח, לא לכולם אפשר להגיד את מה שאומרים פה. לך. וגם לשאר המנהלים. מורכב. מורכב מאוד. קשה. אוףףףףףףף דרור מדוע אתה עוזב..??????????????? אני רואה שלא בדיוק יוצא לי מכתב תודה ממוקד.. יותר מכתב שמשתף בהכל. בטוב, ברע. בקושי, בנסיון ההסתגלות.. אני חושבת שזה טוב. שזה מקיף. אולי זה יעזור לי להרגיש קצת קצת יותר טוב בשבוע הבא.. ? (((((((((((((אנחה)))))))))))) דרור.. אתה יודע.? אתה מקסים. ואני אומרת זאת. עם ההסטוריה - זה פשוט אומר המון. כפי שכבר דברנו; בתחילת ההכרות שלי אותך, חשבתי עליך כל מיני דברים לא פשוטים. לא הבנתי אותך בכלל.. והיום, אולי גם בזכות הדיבור בנינו בנושא, אני מבינה שלמדתי כל כך הרבה דברים ממך, ממי שאתה בשבילי. מאיך אני מתנהלת במצבים מסוימים, ואיך אני יכולה להתקדם מהם הלאה.. דברים שכלל אינם מובנים מאליהם. במיוחד לא אצלי, כאשר התקדמות שכזו, רוב הפעמים, נתקלת במחסומים רגשיים כבדים.. מזל ששרה ברייטמן (מכיר..?) שרה לי עכשיו נעימות מוסיקה.. היא מרגיעה אותי.. היא עוזרת לי לדבר איתך.. היא עוזרת לי להוציא, לצד הכעס, הכאב, האובדן, את הרכות שבי.. את האני שבי, שמנסה להרגיעה את הפחדים הגדולים.. והנה.. מתחילות לזלוג להן הדמעות... אני מתחילה ממש להרגיש את ההיפרדות שלנו.. את המרחק שיווצר בתום המשמרת שלך.. וירטואלית אומנם, אך אולי אני בוכה ממקום המבקש לשמר את אותך בי, מקום המבקש לשמר את הרגעים המקסימים בהם נתתה לי פשוט, להיות.. אני, עצמי, איך שאני. בלי שיפוט. רק קבלה.. אוי דרור.. הרבה 'אוי' היום.. נכון..? ככה זה כשנפרדים.. אז זהו, עצוב לי מאוד.. עצוב לי כי אני לא רוצה להתנתק מההתקדמות האישית שלי שיצרתי מולך, בעיקר בעולמי הפנימי.. אך אולי אצליח להמשיך ולהתפתח אישית, גם אחרי שתלך..? מי יודע..? כל עוד היאוש לא יתדפק על דלתי.. יגרה אותי ליפול מטה לבורות השחורים הללו.. אולי.. אולי גם אלמד איך להתמודד עם היאוש.. כדי שאצליח לחיות בחוץ.. למצא בחוץ התקדמות כזו, כפי שהיה לי איתך פה.. (((((((((זאת אני מדברת..? לא הגיוני.))))))))))) דרור יקר, אתה מוציא ממני הרבה דברים טובים :) (מנגבת את הדמעות..) אז זהו.. נראה לי הגיע הזמן לסכם.. למרות שהייתי יכולה להמשיך ולהמשיך.. אולי דברים צריכים עוד לעלות ולהתבשל בי.. אני מתחילה את תהליך הפרידה פה.. איתך, מולך.. ויודעת שיש עוד.. שיהיה שבוע מתיש.. פגיעה במיוחד.. אני שמחה ששוב יכולתי לכתוב לך, היום ביום ראשון. מבטיחה לנסות באמת, לשמר את התחושה הנפלאה הזאת. את הידיעה שיש מי שתופס את המילים שלי. שאני לא לבד משחקת את משחק החיים.. אז תודה מכל הלב הקטן שלי.. על מי שהיית בשבילי. את יודע, שוב, זה המון. כל כך המון. למדתי. התקדמתי. זה אפילו יותר מהמטרה הבסיסית פה, אני חושבת. אני גאה.. וגם עצובה.. מאתגרת את עצמי בכל התחושות.. 'Time to say Goodbye'.. חיבוק אמת, מהלב. תודה. ~נילי~

נילי שלום, מצאתי את עצמי מתקשה לא מעט מה לכתוב לך, עלו בי מחשבות שונות מדוע אני לא יודע מה לכתוב, מדוע הפעם זה יותר קשה לי. אני מניח שיש מספר סיבות אבל כרגע זו שבולטת לי ביותר היא שפשוט לא קל לי להיפרד. לא קל גם לי לכתוב בהרגשה שזו אולי הפעם האחרונה בה אכתוב לך, מעורר בי רצון להיות מדוייק מהרגיל, מתוך מחשבה שרק זה יישאר. אבל זה לא, אני מאמין שישנם דברים שיכולים להישאר בתוכנו, שניתן להישאר איתם גם אם הם כבר לא קיימים באופן מוחשי. אני מנסה לומר, שפרידה היא כואבת, היא מרגישה כמו אובדן, והיא אכן כזו. אבל כמו בכל אובדן, אחרי שהבלבול חולף , ניתן להישאר לא רק עם מה שאין אלא גם עם מה שהיה. אולי כרגע זה נשמע כמו סתם מילים, אני מקווה שלא, אבל בכל מקרה רציתי להוסיף גם שתמיד, גם כשלא היה קל היה לי מעניין לדבר איתך כאן . דרור אז אולי

דרור.. מילותיך נגעו בנימי נפשי. רק ברשותך: לא הבנתי: למה כוונתך 'דרור אז אולי' (אני כנראה תמימה גם הפעם :) ) אגלה לך סוד שנזכרתי בו ממש עכשיו ואני בוחרת לשתף אותך: היו פעמים מספר בהם הייתי שולחת הודעה המחמיאה לך, בזמן שעוד היה לי קשה איתך ומולך. כל כך התביישתי באמביוולנטיות שבי, שלא העזתי לציין את שמי. תמיד התרגשתי לראות עד כמה אתה מעריך ומודה על הטוב שרואים בך.. ובכל פעם שהודתה, נצבט לי הלב שלא ידעת שזאת היתה אני שכתבתי. אז עכשיו אני מסוגלת לשתף אותך :) (אוי, איזו הקלה..) לילה רגועה דרור מקסים.. ידי מנפנפות לשלום, מנסות בעקשנות לדחות ממש עוד קצת, את הפרידה.. היי בטוב, תצלח דרכך תמיד. ~נילי~