חמוץ מתוק (:

מלי יקרה, בויינה, אני חייבת להודות, שהרבצתם פה חתיכת אקורד סיום צורם.... יש לי עדיין צלצולים באוזניים... . לבליל הרגשות שעולים באופן טבעי בעקבות כל פרידה, התווספה תחושה לא פשוטה שלי (כעס, אכזבה...) על כך שפעלתם, לטעמי, קצת בחוסר רגישות. אם הייתם נותנים (בהודעה הראשונה שהעלה דרור) תחושה של המשכיות - דואגים להעביר את הפורום לידיים מיומנות אחרות או מרגיעים שהפורום לא ניסגר, או אפילו רק מתייחסים לנקודה הזאת (גם בלי לפרט מה בדיוק קורה הלאה), אני מניחה שלפחות עבורי החוויה הייתה אחרת ואולי הייתי פחות מקבלת תחושה של "שוברים ת'כלים" או "מורידים את השאלטר" (כמו שכתבה לילך). זאת בכל אופן הייתה החוויה האישית שלי והתחושות שעלו בי בעקבות ההודעה (ומקווה מאוד שלא תזהי כאן טון נוזף - זאת לא הכוונה). ובאשר לפרידה עצמה: לא, לא, לאאאאאאא מלי למה??? למה את עוזבת אותי עכשיו, אחרי שנקשרתי אלייך ככה וברגעים כאלה קריטיים בחיים שלי. המסע שלי קשה וארוך והמשא כבד, ואני כל כך זקוקה לתחנות הרענון האלה, בהן אני יכולה להניח לרגע את ה"תרמיל". בגלל זה הגעתי לפורום מלכתחילה - חיפשתי מקום שאוכל לשפוך בו את הכל. קיבלתי ממך הרבה מעבר לכך. בהתכתבויות שלנו כאן (כולה מפגש וירטואלי - אוסף של ביטים ובייטים...), את הצלחת להעביר לי תחושה של הכלה, של אמפתיה, של אכפתיות ויחס אישי. שיקפת לי את הדברים בצורה שגרמה לי לבחון אותם מחדש מנקודות מבט אחרות, פחות צרות וחשוכות. הרגעת אותי, עודדת אותי, הצחקת אותי, אפילו גרמת לי לחשוב שהתחבבתי עלייך... . הצלחת להשיל מעליי, לאט ובעדינות, אי אלו שכבות הגנה וזה אפשר לי להיפתח כאן בפנייך, לדבר את הכאב שלי בצורה יותר ברורה וישירה ולהסתתר פחות מאחורי מטאפורות מפוצצות ומסורבלות (אני עדיין עובדת על זה...בעצם, בכל מה שקשור למטאפורות וקלישאות אני מקרה אבוד! מודה. :) ). על כל אלה ועוד (ויחד עם הצילצולים באוזניים וכאב הפרידה) את בטח כבר יכולה לנחש עד כמה אני אסירת תודה לך. תודה מלי! תודה מקרב לב (ו....אפילו שהוא שבור ובמקרה שלי גם קצת מקולקל - זה הרבה!) שלך, סולמית

סולמית {כבר לא מינורית ;)} יקרה. שמחה שלמרות הלב השבור והצפצופים הצורמים באוזניים, הצלחת להביא את עצמך לכאן, ולכתוב לי. את צודקת, בהחלט הצלחת להתחבב עלי, יחד עם המטאפורות ה"נפוחות"-מקסימות שלך. אני חושבת שהבאת את עצמך לכן בסוג של אותנטיות וחופש, ובעיקר והמון חן, כך שקשה היה שלא להענות להזמנה להיות איתך, לתת לך. אני מבינה את הכעס על "הורדת השאלטר", לכאורה, מרגישה צורך להדגיש שוב ושוב שאנחנו תקווה שבמהרה הפורום יחזור למתכונתו הנוכחית, עם מנהלים אחרים. האמיני לי שהיינו רוצים לאפשר פרידה מרוככת יותר וצורמת פחות. גם אני הייתי רוצה לדעת שהפורום, על משתתפיו היקרים, עוברים לידיים טובות ובטוחות. אני מקווה שזה יקרה בקרוב, ומנסה לפחות להדביק אותך באופטימיות שלי. ואחרון חביב - תודה רבה על המילים החמות והמרגשות. כמו תמיד, את מצליחה להעביר את המורכבות של התחושות, את הכעס והעצב, ובו זמנית את הכרת תודה, הקרבה והקבלה שהרגשת. אני מניחה שזה מלמד הרבה על האדם שאת, ומודה לך מעומק ליבי על היכולת לחלוק עימי זאת גם ואפילו היום. לילה טוב, סופ"ש מוצלח, מלי.