אין

מלי אוף מלי כל כך לא רציתי לכתוב יותר. רציתי להיעלם. להעלים את עצמי. להעלים איכשהו אותך ואת כל מה שאת מעוררת בי (וזה רק דברים טובים), כי מה שלא קיים- לא כואב. אבל מלי.. חזרתי מהטיפול, ולא יכולתי שלא לבוא לכאן.. לבדוק ולראות שאת כאן.. לראות את המילים שלך.. אותך.. ואז גם קראתי את התגובה שלך אלי (למטה) ופשוט נשברתי לגמרי.. כי זה היה כל כך.. כל כך.. זה פשוט כל כך למה אני הרגשתי ומרגישה קרובה אלייך.. החיבור הזה אלייך, היכולת להיפתח אלייך בצורה כזו.. הידיעה שיש מי שמבין אותי בלי מילים אבל עם מילים.. ואני לא רוצה מלי, לא רוצה להיפרד ממך. את יודעת מלי?.. עוד מההודעה הראשונה של דרור, משהו התחיל להתבשל בתוכי.. לא משהו כלפיכם, אלא כלפי עצמי... וככל שהימים עברו זה הלך ונעשה גרוע יותר.. מוקצן יותר.. המטפלת.. במהלך השבוע סיפרתי לה שמשהו קורה, אבל לא סיפרתי מה.. והיום.. היא הראתה לי איך במהלך השבוע, איך כל יום שעבר הפיל אותי יותר, איך הפגיעה בעצמי הלכה ונעשתה קשה יותר, איך הכעס והשנאה כלפי עצמי התעצמו בכל יום, עד שזה הגיע לקיצוני ביותר ונגע במקום האובדני שכל כך קיים בי. ומלי.. אמרתי לה שאני רוצה לעזוב את הטיפול.. שאני לא רוצה יותר.. והיא הבינה.. הבינה שזה קשור לדבר הזה שקרה ואני לא מספרת לה.. והיא לא הניחה לי.. עד שסיפרתי.. פשוט נשברתי מלי.. איך שיצאו ממני המילים הראשונות, שאת עוזבת כאן, הדמעות פשוט התחילו לרדת ללא שליטה.. הגרון החניק לו.. הקול הפך ללחישה.. והיא כל כך היתה מבינה, מכילה, כל כך נוכחת שזה עוד יותר הכאיב לי.. לא רציתי אותה ככה.. לא רציתי ולא רוצה להרגיש אף אחד איתי ובשבילי. אני חושבת מלי.. אני חושבת.. איך ומה יהיה כשלא תהיי פה?.. כשאחזור מטיפול וארצה לספר לך.. משהו שהיה שם.. שנאמר.. שנעשה.. מה יהיה כשאפגע מהמטפלת ולא ארצה יותר ללכת לטיפול?.. מי יגיד לי שכדאי בכל זאת לנסות למרות הקושי?.. מי יגיד לי שהוא מקווה שכן הלכתי לטיפול ושכן דברתי עם המטפלת? מי יגיד שהוא ממשיך ללוות אותי מכאן? ממרחק מסוים אבל גם עם קרבה מיוחדת? מה יהיה כשארגיש שאני צריכה למות? מי יגיד לי שאם אני מתקשה לשמור על עצמי אני צריכה לפנות למישהו שאני סומכת עליו? מי יגיד לי לחזק קולות מסוימים בעזרת המטפלת (ובעזרתך)? מי יגיד לי שאני קצת יותר מרק הפרעת אישיות גבולית דפוקה? מי יוכל לעמוד מולי ולא להבהל מהמפלצת שאני? בא לי להגיד לך.. מלי.. בבקשה בבקשה אל תלכי.. בא לי להגיד לך כמה את חשובה.. כמה את משמעותית.. כמה מקום יש בתוכי בשבילך.. וכן, אני יודעת שזה יכול להישמע מפגר ודפוק.. אחרי הכל זה נט.. אחרי הכל אני "לא באמת" מכירה אותך.. מעולם לא ראיתי אותך.. אבל את יודעת מה מלי?.. בתוכי מרגישה לי קרבה גדולה.. שאני אפילו לא יכולה להסביר אותה.. קרבה שעברה בקלות את ההיכרות המציאותית.. מלי.. בא לי להגיד לך.. כמה נגעת בי וריגשת אותי.. כל פעם במילים שלך.. ברצון והצלחה שלך להגעת בבפנוכו שלי.. הכל בכלל לא מובן מאליו. בא לי להגיד לך תודה על התגובה שלך שם למטה.. שאין לי מילים להסביר לך איך ואיפה היא נגעה בי ומה היא עשתה בתוכי.. (בגלל זה גם פתחתי כאן הודעה חדשה ולא שרשרתי את ההודעה הזאת שם.. לא רציתי להרוס את הדבר היפה והמקסים שהשארת לי שם..) בא לי להגיד לך מלי.. תפגעי בי.. תכאיבי לי.. תסלקי אותי מכאן.. אל תשאירי לי פתח לעוד קצת.. תעזרי לי.. ותרחיקי אותי מכאן.. ממך.. בבקשה... :( מלי.. מלי יקרה כל כך.. "תודה על כל חיבוק, על כל גרם של שמים" שיר

שיר יקרה. קראתי את ההודעה שלך בכאב ובצער, חושבת על כל מה שאת מרגישה וחווה כעת, ועל כמה הפרידה מאיתנו מעוררת בך את התחושות הכי קשות שיש, מעירה את השדים שנרדמו (או לפחות נמנמו קצת...) לאחרונה. ובכל זאת, כתבת את כל הדברים ששמעת ממני, ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי שהנה, הקול שלי כבר הפך לשלך, את כבר יודעת מה אני חושבת ואומרת, מנחשת מה אכתוב ואיך אגיב. וזה סימן מצוין, שיר. סימן נפלא לכך שאת יכולה לנהל דיאלוג עם הקול שלי בתוכך. סימן נפלא שבין כל המפלצות בחושך הפנימי שבתוכך יש גם חדר מואר שבו את כבר יודעת, למדת, מהן המילים המרגיעות והמנחמות, מה חשוב שתעשי או תגידי, איך כדאי שתהיי כדי להרגיש יותר טוב. והקול הזה, שיר, יילך איתך תמיד, יידבר איתך מתי שתצטרכי, ובעיקר יוכל לתת "פייט" לשדים שבתוכך. והטיפול שלך, כמו תמיד, נשמע לי כמו מקום מצוין להמשיך לעכל ולעבד את מה שקרה כאן, ודרך כך - את מה שאת צריכה כ"כ מהעולם. לילה טוב, סופ"ש מוצלח, מלי