התפכחות

אחרי הכל זה רק פורום אינטרנטי..כולם פה מתחלפים אחרי שענו על מספיק שאלות בשביל הרזומה...אז למנהלים בהצלחה בהמשך, ולכותבים - יבואו מנהלים אחרים ואליהם נעביר את תקוותינו וגם בהם ניצמד בחוזקה בשל הדינמיקה התלותית של יחסי מטפל-מטופל...אז תחזיקו מעמד. ולשאלתי..ענית לאחת השאלות פה לגבי "אובססיה למטפלת" ואמרת לכותבת שכנראה היא באה עם איזשהו חסך או רעב שבו צריך לטפל.אני מזדהה עם המקרה וההסבר..אז רציתי לשאול אותך מה האג'נדה הטיפולית למצב המכאיב מתסכל והרסני הזה? האם יש כזו? רק אל תגידי לברר ולהתבונן...תגידי משהו ממשי - יש חסך,יש כמיהה עזה,כאב של שנים ומטפלת אהובה שיש לה גבולות.מה עושים איך מטפלים? תודה.

שלום לותיקת הפורום. ההנחה שמנהלים נמצאים כאן עבור הרזומה היא לא נכונה, ואני חייבת להודות שגם מעליבה. בשביל רזומה לא נמצאים כאן חודשים על גבי חודשים, עונים במסירות ובסבלנות, גם בשעות ובימים פחות נוחים (ואת מוזמנת להסתכל על מגוון השעות הרחב שמנהלים ענו על שאלות) ובעיקר - לא מפתחים קשר ומתעקשים להכיר, לברר, להבין. אני חושבת שלהתייחס לפורום, ועוד יותר מכך - למשתתפיו, ככאלה שהיו כלי בדרך ל..., ולמוסס את המשמעות הרגשית שיש כאן, במקום הזה, תהיה פשוט לא מוצדקת. אני מניחה, או לפחות רוצה לקוות, שהאמירה הזו באה מתוך כעס, ומהמשך השאלה שלך אני יכולה לנחש שאולי גם המקום הזה עורר עבורך את צרכי התלות, והעזיבה שלנו, ושלי, מעוררת רגשות לא פשוטים. ולגבי שאלתך בנוגע לתלות. אני חושבת שאין "שרביט קסמים" שיוכל לפתור את הבעיה בהינף יד. אני חושבת שזה תהליך ארוך וממושך של התבוננות ותובנה, ובעיקר יכולת להמצא שוב ושוב במצבים האלה, ולזכות, שלא כמו בעבר, בחוויה שונה של הכלה, אמפתיה וסיפוק צרכים. אני מאמינה שכמו שלימדו אותך להיות רעבה, כך גם ניתן ללמד אותך להיות שביעה. לילה טוב וסופ"ש מוצלח, מלי.