לשפוך את הלב ולטכס עצה

אני אם לתינוקת בת 6 שבועות, אני מאוד אוהבת אותה, כש אני לבד אתה בבית או עם משפחתי, אני מתחברת מאוד לתפקיד האם אבל נוכחתי אתמול כשניסיתי לדבר בחוץ עם עוד אמהות שאני ממש לא מתחברת אליהם(הם דיברו רק על ילדים- אין להם עוד אינטרסים מלבד והם מכירים המון זמן) ולי משעמם לשמוע על ילדים זרים יש לי חברות עם ילדים אז אתם אין לי בעיה לשמוע על ילדים שלהם ולדבר על ילדים- אבל לא כל כך עם אנשים מהרחוב עכשיו יש לי בעייה שמאוד חסר לי חברת אנשים, גם אורחים שבאים אלינו אני לא יכולה לשבת אתם(מניקה מרגיעה את בתי) רוצה איכשהו לשמוע על עולם מבחוץ, ולא רק משקשור לילדים אני גם בן אדם לא חברותי ממש, הכרות שטחית אם יש צורך, אבל ממש להתחבר פעם ב,,,(פוחדת להיפגע) מה אני עושה? כי מאוד חסר לי לראות אנשים

שלום אמא אלמונית. ראשית - מזל טוב. אני שומעת עד כמה את יכולה לקחת על עצמך את תפקיד האמא, להרגיש שלמה ומחוברת, ובמקביל - לא לוותר על העניין והצורך במימוש או במענה לחלקים אחרים בתוכך, שאינם שייכים לילדה ולאמהות החדשה. אני חושבת שחשוב שתשמרי על הקול הזה, שמסמן לך מה נכון ומה פחות נכון לך, ויכול להגדיר את הצרכים והמשאלות, גם אם הם לא מקובלים או ברורים לאחרים. לגבי הצורך בחברה - אני חושבת שיש שפע אפשרויות ליצירת מעגלים חברתיים שיש בהם התייחסות לעולם ה"מבוגרים" - החל בלימודים וחוגים, וכלה בקבוצות מודעות וכמובן - בטיפול אישי. עם זאת, כתבת שאת לא חברותית במיוחד, וזה כבר נושא שאולי חשוב שתתמודדי איתו. אני מניחה שהצורך שלך בחברה בא גם על רקע של תחושה שאין לך כלים להגשים את הרצון הזה. נראה לי שמקום טיפולי (כמו פסיכולוג או קבוצה) יוכלו לעזור לך להבין איזה קושי את חווה שם, על איזה רקע (חוויות עבר, בטחון עצמי נמוך, העדר מיומנויות חברתיות וכו') ואיך ניתן לעזור לך להתמודד עם הקושי הזה. אני גם מזמינה אותך לחשוב, לבד או בטיפול, מדוע הקושי החברתי מציק לך דווקא כעת, לאחר הלידה. בהצלחה, מלי.