אני,

ורק אני .. שם במקום הכועס . לא מצליחה להיות נעימה לסביבה פה. עדין בתחושות מבולבלות , כואבת , מפחדת .. נשמעת ככ קטנונית .. נשמעת ככ .. משעממת.. טוב הבנו .. אני אומרת לעצמי .. אילוצים ... פרידות .. חלק מהחיים .. ההבנה וההגיון ...בפערי שמים וארץ .. מהתחושות .. ולי .. זה קשה , ואני - לא ככ נחמדה . במקום להגיד שלום ותודה , כמה טוב היה שהייתם פה וקיבלתי ככ המון .. אני אומרת לעזאזל איתכם .. לא מוכנה לשחרר .. עדין לא לעזוב .. כמה ילדה קטנה שטורקת דלתות.. כמו ילדה שכועסת ורוקעת ברגליים . נמצאת בתקופה הככ לא יציבה בחיים שלי .. וכאן .. במרחב הזה , הרגשתי ככ בטוחה מולכם .. והיום - למרות שאיש השיחות שלי אדם נפלא .. מיטיב .. ככ דואג והקשר שלנו נבנה לאט לאט ובטוח .. אני מפחדת .. כאילו ומשליכה את העזיבה הפתאומית שלכם .. לעזיבה שיכולה להתרחש אצלי בטיפול .לנטישה שלו. וזה תופס תעוצה כענקית ..ככ בתוכי אז אומרים ד"ר זמן ירפא .. אבל ביננו .. דוד.. זה לא מרגיע אותי , אני מרגישה עדין תלויה .. באויר .. מפחדת ליפול .. וזקוקה עדין למצע הרך. וככ קשה לי לפתוח את עצמי מחדש, להחשף לדבר , ופה .. זה היה ככ אותנטי..הרגיש ככ בטוח. ברור שאין מה להשוות בין הטיפול האמיתי לחוויה בפורום , אבל הפורום היווה חלק מהתהליך שלי .. אבן דרך חזקה ויציבה . ומה הלאה ....? איזו ילדה רעה אני .. אה?.. רק בועטת , רק מתלוננת .. רק ורק ורק .. כן , זו אני שרית הרעה .. דוד, אני מצטערת , בטח לא ארצה להשאר ברושם האחרון כזו שלא ידעה להעריך את מה שקיבלה .. אני מעריכה אבל .. עדין כועסת. עדין כועסת. מבולבלת, מפחדת , חסרת אונים. שרית

שלום שרית לגיטימי לגמרי להמשיך ולכעוס מול הפרידה המתקרבת. הפרידה בוודאי מעלה קושי רב אצל כולנו, והכעס שלך והקושי להרפות מייצגים את קולך האישי, כמו גם קול קבוצתי שעדיין עולה מההודעות השונות. כתבתי לך בעבר שאת אינך לבד כאן, וגם היום, בכעס ובתהיות לגבי ההמשך, בוודאי שאינך לבד. נשמע לי חשוב להפליא שיש לך את איש השיחות שלך, איתו את גם יכולה לפגוש את הפחדים המתעוררים ולהביט בהם יחד. ולגבי הרושם שאת חוששת להשאיר, הייתי מציע לך במידת האפשר להניח את החשש הזה בצד ולהמשיך פשוט לבטא בצורה ישירה את אשר על ליבך. להתראות דוד