קשה..

ואולי...... פתאום זה לא נראה מתאים לבעיות אישיות. עכשיו כולם סוערים ונרגשים מהניתוק הפתאומי ואולי......... הגיע הזמן לסמוך רק על עצמי ולא להרשות לעצמי להיפתח = להיפגע ואולי........... יש בזה משהו טוב, ללמוד להיות יותר חזקים ולדעת שרק אנחנו נמצאים בשביל עצמנו ולבחור אם להמשיך ולשרוד או לא. אבל בשום אופן ולא לתת את הכוח לאף אחד אחר, כי גם אם יש רצון , לא תמיד יש גם יכולת. כי עובדה. תודה על הכל. בהצלחה בדרככם ו... . ביי

שלום מיקה באמת, אחד מהקשיים בימים האלה הוא להביא הודעות של בעייה אישית, שלא קשורה לשינויים בפורום. הקושי ברור לי, ובכל זאת, אני מאמין שיש עוד מקום גם להודעות אחרות, ובהחלט מזמין אותך עוד לעשות בנו בפורום שימוש כזה, כל עוד נותר זמן. מעבר לכך, אני מניח שיש כל מיני דברים ללמוד מהפרידה שלנו מהפורום, אבל אני לא בטוח שהייתי חותם על מסקנות מוחלטות בנושאים של היפתחות ואמון. מסוכן, בעיני, להניח לסיום לצבוע ולמחוק את כל מה שהיה קודם, ומצער יהיה אם זה מה שיקרה כאן עבורך. ובנוסף, כפי שכתבתי מוקדם יותר, בכל זאת יש הבדל בין הקשר והבטחון הנוצר בטיפול אישי לבין הקשרים שנוצרים בפורום. כך שמקווה שהשיעור שאת לוקחת מכאן היום לא יהיה קשה או כולל מידיי. ומעבר לכך, תודה על הברכות ובהצלחה גם לך. להתראות דוד

בוקר טוב ושמחה שאת פה. אמנם התחלתי את ההתכתבות עם דוד, אך אשמח אם בכל זאת תוכלי להתייחס. לא יודעת אם את מקשרת, אבל אני זו x ואולי בזכותך החלפתי אבל עכשיו זה כבר לא משנה.. כתבת לי בפעם שעברה שיש לי "סל של חוויות דחיה" וזה הרגיש לי כאילו אצלי יש בעיה שרכשתי לי כזה סל... אבל מקריאה פה בפורום, נוכחתי לדעת שיש הרבה חוויות דחיה אצל אנשים אחרים מהמטפלים בהם (והיו הרבה דוגמאות כאלה לאחרונה, שמאד הזדהיתי איתן) ולכן הגעתי למסקנה שצריך רק להתחזק מזה וללמוד לסמוך רק על עצמי ולא לתת לשני את הכח כי כנראה שבאיזשהו שלב זה לא מחזיק וקשה להכיל. ולכן ההיפתחות והאמון שנותנים גם בקשר טיפולי צריכים להיות עד גבול מסויים - (זו כמובן רק המסקנה שלי ) ומתוך מוכנות בכל רגע לכך שזה עלול להסתיים, אחרת יש נפילה חזקה ואדם מאבד את עצמו... אז הברירה היא - לבחור לחיות או לפחות לשרוד ולא להיות תלויים באפאחד כי התקווה או יותר נכון האשליה - מביאה אכזבה ומשברים גדולים יותר. אפילו פה יצרתי תלות בך ובמנהלים האחרים , מבלי שידעתם אפילו , ואכן נעזרתי ואני מודה לכם מאד , כי זה לא מובן מאליו ועשיתם דבר שאתם לא חייבים לעשותו אבל כמו שכתבתי לדוד - גם אם יש רצון לא תמיד יש יכולת. מקווה שבכל זאת הצלחת להבין את כל התסבוכת שכתבתי כאן. מאחלת לך הרבה הצלחה ורק טוב וכמובן גם לדרור ולדוד.

שלחתי מוקדם יותר הודעה ונדמה לי שנעלמה לפני ששלחתי. אנסה לשחזר אבל אם בכל זאת הגיעה, ראי הודעה זו כמבוטלת. התחלתי התכתבות עם דוד אך אשמח אם תוכלי להביע דעתך. זוכרת תגובתך משבוע שעבר בנושא אמון בטיפול ותחושת נטישה ודחיה של מטפלים. כתבת שאני נושאת סל חוויות דחיה וזה גרם לי להרגיש קצת אשמה שכנראה משהו בי גורם לזה. אבל מקריאה כאן נוכחתי לדעת שאני לא היחידה שנכווית ממטפלים והגעתי למסקנה שאולי נכונה רק לי - שעליי לסמוך רק עליי ולא לתת את הכח לאחרים. כי גם מטפלים הם בני אדם ועם כל הרצון הטוב, באיזשהו שלב זה נגמר. כמו גם עכשיו בפורום. כי דווקא לאנשים תלותיים כמוני, אסור ליצור תלות והאבסורד שאתם אפילו לא יודעים עליי. כאילו חיי תלויים בזה , חיכיתי כל שבוע למשמרת שלך , של דוד או של דרור - תלוי עם מי התחלתי את ההתכתבות גם אם בשמות שונים זה עזר לי ואפילו החזיק אותי בחיים במובן מסויים. לכן הגעתי למסקנות אולי קיצוניות שאו שאני מחליטה להמשיך ואז - רק בכוחות עצמי כדי למנוע נפילות חזקות, או שלא - אופציה שאין לי אומץ לממש באופן אקטיבי. חשבתי על ברירת מחדל אם יש עוד סיכוי לשנות משהו... למען כל משתתפי הפורום , אם יש עוד סיכוי שאפילו אחד/אחת מכם ת/ימשיך.. שאפשר לענות רק פעם בשבוע או בשבועיים, פחות שוחק ומעייף וזה עדיף על לא כלום. תודה והרבה הצלחה!